תאוות בשרים

שנייה אחרי ונגמר.
ונמשך עוד הרטט, במיטה הריקה מלבדי שוחה כבר העצב
דביק הוא, הכתם

הוא הלך-היא הלכה-הם הלכו כולם כבכל פעם.
ולא נותר עוד הקסם החי בגופי, נולד או נותר בי ייאוש של
מחר יהיה, גם

(עובר זמן)
פרצופי התשוקה החולפים נעלמו בדמיון.
אותם היפים על פי האידיאל, קודם היו כמבחר בדוכן האטליז
מאלו מציט אני בכל עת סוד קסם מהיר, ועכשיו כשנגמר הם
סתם בני-אדם