-"אתה הופך למובן מעליו ,שקוף מיותר" -  אני אומר לו והוא
מחייך במבוכה
-"אתה יודע שאתה שקוף ?" אני שואל .
-"אני יודע וזה אפילו די עוזר, אתה לא מסתיר לאף אחד".

לפעמים כשהוא עומד בזווית לשמש, אפשר לראות צללית, בוהק שן
נצנוץ של עיין אך גם זה הולך ודועך.
-"תגיד" אני שואל, "כולם הופכים שקופים?"
-"הרוב, אבל יש כאלה שלא, מעטים".
-"ומי לא הופך שקוף ?"
-"תיסתכל דרכי , אתה רואה ?" אני רואה ולא רוצה. דמעה מתגלגלת
במורדות הלחי הסמוקה. מוחקת עוד שיכבה.
בדמעות הופך אני שקוף, בדמעות ובזיעת חינם.
מנסה להתגלגל בדיו לתפוס מעט צבע אבל הוא יורד באצבע.
הופך לשם ,לתפקיד למספר.
לבלתי נמנע למובן מעליו ושקוף.