מוצא אני תשוקה מתמדת לאור נאון
ורדת חשכת נעוריי הצלולים כמי נהר
שכוח באיזושהי אגדה מנערת חושים,
שופעת צלילים ועלם תמים.

זוכר אני שלכת ורוח של זמן כה נושן,
הייתי נולדתי, הייתי כאן,
בארץ זרה ולא ידועה,
בתוך עולם לא עולם,
עוד אדם.
עור צח וחריפות השכל,
כן היה לי הכל בחיים,
אך מעולם לא ידעתי אהבת נעורים,
עלם תמים.

ילדות המקפצות מעל חבל כביסה ישן,
וילדים מהרהרים על טעם לעוד,
איה שלכת זהובה ונהר שכוח
מאיזושהי אגדת החיים,
שופעת מראות, התנסויות, צלילים.
איה אותו עלם תמים?

מים לא מים ולב לא לב, וזמן עדיין מרפרף וחולף
אהבת נעורים לא תשוב כי מים עודנם זורמים
ילדות וחבלים וילדים מהורהרים
עוברים, נודדים, כמו שלכת,
לגילאי זהובים.
איה אותו עלם תמים?
איה אותו עלם תמים?
אולי, שמא, אתם יודעים?