בלילה של שמים נופלים, אין עננים. אנשים מתחבאים בבתים ויוצאים
מחפשים כי הם מפחדים.
בשמים נופלים שאני מביט גם את מסתכלת, בין ניצנוץ לבנה לשקיעת
החמה אולי גם את מבינה.

שאין לך תחליף ושאין עוד כוכב שמנצנץ כמוך. כל הכוכבים מרחוק
נראים עגולים לבנים ואת בכלל בצבע ורוד. ואני לא מאמין שיש עוד
כוכב שאפשר להביט בו שעות ולדעת, שאין עוד כוכב ורוד שכמוך,
שקרוב ואין בו לגעת.

בלילה של שמים נופלים, אין עננים. אני שוב פה לבד יושב מסתכל,
איך את מושכת בחוטים. מדוכא ושמח משקר וישר. מדוכא שאת שם, שמח
שאפשר לראות אותך, משקר לך כשטוב לי, לא אומר לך כשרע לי וישר
כמו כידון בלב הקר.

אין לך תחליף ואין עוד כוכב שמנצנץ כמוך. כל הכוכבים מרחוק
נראים עגולים לבנים ואת בכלל בצבע ורוד. ואני לא מאמין שיש עוד
כוכב שאפשר להביט בו שעות ולדעת, שאין עוד כוכב ורוד שכמוך,
שקרוב ואין בו לגעת.

בלילה של שמים נופלים, אין עננים. זה נראה עננים, זה בעצם
חוטים וזאת רשת תלויה בשמים. ומי אם לא אני שתלה אותה שם
שתשמור בשבילי בינתיים. כי לא חשוב מה יהיה, אין לדעת מה יקרה
ומתי יפתחו השמים. ולרשת תפלי, במיוחד בשבילי, כי אם לא בשבילי
בשביל מי?