עומרי לוזון / שריפה |
עד לא ידע על מה,
אני שומע את זעקותיה,
אני רואה את הזריחה.
יורדת על ברכיה,
צורת יאוש, כהשפלה,
פולש אל מבצריה,
מתמזג עם המרקע.
הכאב כל כך נורא,
מכניס רעל לנשמתה,
היד מורמת מעלה,
היא עשתה את הבחירה.
הוא נעלם אז בצללים,
הדלק התאדה,
שרדנו את הרגע,
עד לפעם הבאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|