מי ידע נפשך, ילדה שלי
מי ידע הזיות לילותיך
למשמע רחשי מזמוטין העולים
באוזניך הרכות, להסעיר את דמיך.

אל חלל עולמך, נשאבים מכל עבר
המרקע, חברים, דמיון ומציאות.
ועתה גם עולים, הקולות מכל חדר
בביתך, מבצרך - ששטפטו הקהות.

לו תדעי אהבה, אמיתית וכואבת,
ראשיתה מבטים והרבה מילים.
לו תחווי משיכה, אמיתית וסוערת
אל תרפי מאותן המילים, המילים.

לו תדעי אהבה, אמיתית וצורבת,
רחשיה רחשי - לב, בחדריו הכמוסים.
תהה היא שלך, שלא עין רוטטת,
שלא כמו אותם, חדרים רוחשים.