[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קטע מיומנו של מרלין, שם-עט בפורום "בסימן כתיבה"

לתת. את זה עושים בעירום. חושפים באמת.
גם לקבל. נעים ולא שורף ולא חותך ולא מדמם.
אני זוכר היטב רגעים של רכות ושל יופי עדין.
כמו ציור יפני משורטט רך ומדויק. האור הנופל מבעד לוילון הצהוב
ומלטף קימורייך.
ידייך, לא הלהבים של היום, על עורף מתרפה למגען.
רעידותייך. אחר כך חוזר למיטה שלי ואת הלילה הבא מעביר
במחשבות. מפריד קורים, מנסה להבין. מרגיש בתחתית הבטן את המתח.
זה הולך ונהיה בדיחה גרועה בתוך שבועות. פתאום היה ברור. הרי
עירום כבר לא אחווה כאן. יקר היה היהלום הקשה הזה הזה, לא
מלוטש ומכוסה רפש קשה.
יהלומים לא מתנקים באש. גם לא אנשים.
משהו בי זוכר: היינו מים. פעם.
כשאהבת אותי בשקט לא אופייני.

עכשיו כמעט מתפתה לכתוב לך:
שיין און יו קרייזי דיימונד.
ממני, פלויד הוורוד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה לאמלל אחד
כשניתן לעשות
רבים מאושרים


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/10/03 22:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענת אבישר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה