קרן צרי / פעמוני הזמן |
כמו גם פעמוני הזעם.
הכל נעלם ומתכלה כלא היה,
וכל שנותר הוא משקע. של זיקנה.
היד הרועדת, שפתיים מכווצות
והקמט המתפרש תחת לעין ימין -
עדות מצטברת לניסיון, לתבונה.
תחת שמיכת פוך עבה,
הבל פיו של אדם חם
לוחש באזני מעשיות,
אגדות ממעבר לאופק
על נשות המאה השמונה-עשרה.
ואני, מאפשרת לעצמי
(רק לרגע קט),
להיכנע
בזרועותיו של גבר,
שהמילים נמסות למגעו
כחימר ביד היוצר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|