חופש פסח, 5 בבוקר, אני ודין הולכים מחובקים על הפסי רכבת
שבמושבה, התחלנו ללכת מהתחלת הפסים, עוד בקטמונים, עכשיו אנחנו
כבר לייד תחנת הדלק בצומת אורנים, הכל סגור ומלא טל, קפוא בחוץ
אבל לי ולדין חם.
אש.
התחיל לרדת שלג (מי שמע על שלג באמצע אפריל?) אבל אני ודין
עדיין בוערים,החלטנו לעזוב את המסלול וללכת בעמק רפאים, עדיין
אין אוטובוסים וגם לא יהיו היום (הרי יורד שלג). קפה הילל סגור
וגם הפיצוצייה שאחריו,
בורגראנץ' פתוח (ב5 בבוקר?) אני ודין נכנסים, אין אנשים חוץ
ממנו ומהמוכרת (דניאלה). "שני צ'יז בורגר בבקשה"
דין אומר (צי'ז בורגר-לא כשר? בבורגראנץ'? ב5 בבוקר?) אני ודין
יושבים לאכול, בחוץ, בסוכה (סוכה? בפסח?)... הצ'יז בורגרים
כשרים לפסח, הדבר הכי מגעיל שטעמתי מאז הגפילטע פיש של סבתא
בפסח שעבר (צ'יז בורגר כשר לפסח- אבל צ'יז בורגר!) אריה עובר
לידינו ומרחרח, נתנו לו את השאריות שלנו. האריה המשיך ללכת
אחרינו.
"נו, אז איך נקרא לו?" אני שואלת "לא יודע" דין עונה "איך
קוראים לאריה ורוד... את יודעת?" ( אריה ורוד? ועוד באמצע
המושבה?) "איך שקוראים לאריה רגיל" עניתי לו. "נקרא לו גומז"
דין אמר "מסכימה?" "כן, אני מסכימה" חייכתי.
המשכנו במסלול, על פסי הרכבת וגומז מהלך באצילות מאחורינו,
הגענו לתחנת הרכבת הנטושה שבסוף הפסים,
"ניכנס?" דין שאל "כן" גומז ענה (אריה ורוד מילא, אבל אריה
ורוד שמדבר?) נכנסנו פנימה דרך החלון, החדר היה מלא ספות והאח
בערה בקצה של החדר, ממול האח הייתה דלת קטנה שרק חתול יכול
להיכנס בה (תחנת רכבת נטושה מלאה בספות? ובאח בוער? ובציורי
קיר מדהימים של פיות?) גומז ודין בחנו את החדר שהיה ממש מדהים
ביופיו.
אני התיישבתי על ספה שחורה נוחה להפליא. דין התקרב לדלת הקטנה
וצלצל בפעמון שהיה קבוע ליידה ופתאום הדלת נפתחה והאח זז
הצידה, דין וגומז קיפצו לאחור והמון המון גמדים קטנים יצאו
מהדלת הקטנה, הסתדרו בשורה ונראה כאילו חיכו למשהו, (האם
דמיינתי את קול שקשוק הרכבת?) מהפתח שיצר האח יצאה רכבת לא
גדולה, מספיקה לגמדים שבאמת קראו את מחשבותיי וניכנסו והתיישבו
ברכבת - שהייתה חסרת גג. (אז מסתבר שהתחנת רכבת הזאת לא בדיוק
נטושה!) לקול קריאת הקטר התכווצנו אני דין וגומז לגודל של
הגמדים ובגלל שלא היה הרבה זמן ומחשבה להקדיש למה שקרה הרגע
קיפצנו שלושתינו אל הרכבת שנסעה מהר, מאד.
התחלנו לטייל על הרכבת שבינתיים הגיעה (בדרך מסתורית) למעמקיי
הים. הגענו לקרון הראשון ברכבת וכשראינו מה כתוב על הדלת של
הקרון ידענו שהגענו לשיא המסע ו...רוב הסיכויים שהוא הולך
להיגמר, על הדלת של הקרון היה שלט ועליו היה כתוב באותיות
שחורות 'אלוהים' (אוקיי, אז הגענו לים בגודל של חתולים ואנחנו
בשניות הקרובות עומדים לפגוש את אלוהים?) דין פתח את הדלת,
אפילו בלי לדפוק (כמה מתאים!) ושלושתינו נכנסנו לקרון בלי
היסוסים.
הדלת נטרקה מאחורינו ומלפנינו עמד שולחן ענק ומאחוריו כיסא -
הפוך (זתומרת שמי שיושב עליו לא יכול להגניב אלינו מבט ואנחנו
יכולים רק לנחש מי יושב על אותו כס מלכות) אז ככה, אלוהים לא
היה לבן ולא אין לו זקן והוא לא כושי והוא אפילו (למרות כל
הציפיות) הוא אפילו לא היא.
אז מה הוא כן? אלוהים הוא אני, כן כן... אני ישבתי שם על הכיסא
ומשמאלי גומז ישב לו (מכרסם איזה עצם - נו כמה אפשר להתעלל בו)
ומצד ימין דין ישב. אז אם אי פעם תלכו ב5 בבוקר, אמצע אפריל
בשלג ובורגראנץ' יהיה פתוח ויגיש לכם צ'יזבורגרים כשרים לפסח
אבל לא לשומרים בין חלב לבשר, אחר כך תפגשו אריה ורוד מדבר,
תדעו שאין טעם שתלכו לפגוש את עצמכם עכשיו כי אתם בטח סחוטים
מעייפות (נו מה? 5 בבוקר!)