הוא נכנס לעיר, בוקר עייף כשהוא מחפש מקלט. הוא נמלט מהכל
מהעבר מההווה ובטח שהוא לא מחכה לעתיד.
אם היא רק הייתה יודעת מה עבר עליו, זה ממש לא פשוט להיות בוקר
בשנות האלפיים. הוא ממשיך ללכת, המכוניות חולפות על פניו,
לא מאיטות, לא מייחסות לו חשיבות.
היה פיגוע. הרחוב מתחיל להתרוקן מאנשים, סקרנים באים במקומם,
רק הוא ממשיך להתעלם תוך כדי זמזום שיר עצוב, בלי קשר למאורעות
מסביבו. הרי הוא בוקר קשוח וזה דבר ידוע לכל שבוקרים קשוחים לא
בוכים אף פעם.
לצורך העניין ניקרא לבוקר ג'וני, שם מתאים לבוקר מחוספס וקשוח,
שכן כזה הוא היה. ג'וני ממשיך לצעוד על הדרך מוציא מהכיס תוך
כדי הליכה, בלי למצמץ, סיגרית כאמל ומצית אותה.
הוא ממשיך לחשוב על האישה שלו שהוא הולך אליה עכשיו, כן היא
אכן האישה שלו בדיוק כמו הסיגריות, כמו שהן נגמרות כך גם היא.
כבר הרבה זמן עבר מאז שג'וני היה עם אישה, לפחות חודשיים, אבל
הרבה יותר זמן עבר מאז שהוא התקלח, אבל כמו הבוקרים בטלוויזיה
ג'וני ימצא את האישה שלו למרות שהריח שלו דוחה אפילו זבובים.
בדיוק כמו על המסך הגדול. שלפי דעתי זה לא תיאור מתאים כי הוא
לא עשה דבר על-מנת לזכות בו. הוא לא נילחם בקרב חשוב לא הפך
לראש ממשלה ובטח שלא שכב את דרכו לצמרת, אבל בטח שהיה עד להרבה
נוזל זרע סמיך ושדיים מפוצצים בסיליקון. אז כך תוך כדי עישון
סיגריה ג'וני מבחין בטיפות גשם בתוליות זכות שצונחות מהשמיים,
זה היה רגע מלחיץ עבורו, בוקרים קשוחים כמו ג'וני לעולם לא
יודו שהם לחוצים. בכל אופן ג'וני שכבר לא התקלח לפחות חודשיים
שכן לפני חודשיים הוא היה עם אישה, אפילו אלוהים לא יכול לתאר
לעצמו מה הוא עשה לה. הם הזדיינו, כן הזדיינו בטח שלא עשו
אהבה, בוקרים כמוהו לא עושים אהבה. הם בצורה כל כך יפה וסקסית
עלו וירדו, עלו וירדו, עלו וירדו, עלו וירדו, עלו וירדו, עלו
וירדו,  מצטער נסחפתי. בדיוק כמו בטלוויזיה זיון של מליון
דולר. כמובן שהוא עישן, כי גבר צריך לעשן אחרי סקס כזה, כמה
שהוא אהב את פוזה.
כך כשהטיפות גשם החלו ליפול ולהרטיב את ג'וני ולשטוף ממנו את
הזוהמה, יש כאלו שטוענים שגשם עושה דברים מסוג זה. למרות לפי
דעתי זה פשוט שאלוהים התייאש כבר, ובוכה על היצורים שהוא ברא.
בגלל הגשם מציאת האישה תיאלץ להדחה וג'וני יחפש מקלט ממנו באחד
הבארים החשוכים בסביבה. כמו בכל הפעמים שהוא מגיע לאחד הבארים
האלו הוא יתיישב על הדלפק, ישתכר עד שנשמתו תזעק ותנסה לפתוח
את חדרי הלב על-מנת להימלט על נפשה. כן הוא היה מהשותים
המתחרטים, שותה יותר מדי, לאחר מכן מבטיח לעצמו שיפסיק אפילו
מתחיל לבקש מאלוהים עזרה למרות שבמצב רגיל הוא אפילו לא אחד
מהמעריצים שלו. כך בדיוק היה.
בתוך באר-מסעדה, כי היום כבר אין סתם באר או מסעדה הכל חייב
להיות משכולל או מתוחכם על-מנת לשרוד. חבל שג'וני בוי שלנו לא
שידרג את עצמו אל תוך התקופה החדשה, בדיוק כמו הדינוזאורים גם
הוא החל להיכחד. אכן הוא נכחד אל תוך כוסיות הוויסקי, הוודקה,
חביות הבירה והסיגריות. הכל פוזה אחת גדולה.
כי בפנים ג'וני היה עצוב, הוא לא יוכל לבכות מבעד לזיפים שלו
אבל לשתות עד שהאלכוהול היה משתלט על מוחו והזונות על ארנקו.
הוא נהג לשבת ליד הבאר-טנדר, לא המוזג אלא בארטנדר כי באנגלית
ובעיקר באמריקה הכל יותר טוב.
"הדשא של השכן תמיד יותר ירוק" או בעיבוד מודרני, "הגראס של
השכן תמיד ממסטל יותר" הכל תמיד חייב לעבור שידרוגים. כמו
שהאדם הוא שידרוג של הקוף למרות שלי זה בדרך כלל ניראה בדיוק
ההפך. ותוך כדי טביעה, שקיעה, בריחה איטית אל תוך השיכר ג'וני
בוי החל לעבור גם הוא שידרוג. לאט לאט האפודה הפכה לחליפה
ומכנסי הבוקרים למכנסי ערב, האקדח למיקרופון, ג'וני
לפוליטיקלי-קורקט. בקיצור לעסקן-פוליטיקאי בינוני. שמסתובב בין
הרבה "קופים משודרגים" בתוך ג'ונגל לא כל-כך משודרג.