שיר אומנותי מס' 72
(כן, אני יודע שמתחילים במס' 1 בד"כ)
לראות את המישהו על הבמה כשהוא רוקד
זה מוסיף המון
רקעים של תרבות
תרבויות שונות שנספגו בבן אדם הזה
הפאזל שממנו הוא מורכב ומושפע
ושהמוח שלנו מתאים את הריקוד הזה
או אפילו את התנועות הקטנות וההכרחיות
את כל המוסיקה הזאת
ואופן הדיבור
(החיתוך תוך תוך)
מרכיבים לנו בראש תמונה בלתי ברורה ומתפתחת
של הבנאדם.
ושל התרבות. ושל עצמנו. גם כמראה,
וגם כמשהו שאנחנו לא יודעים להגדיר.
רציתי לומר שזה נפלא לראות את ה"ריקוד" הזה
אבל אני יודע מה זה נפלא?
שיר אומנותי מס' 17 (או 32)
בעצם זה שעשיתי את הטריק האומנותי הזה
ובילבלתי את הסדר של המספרים
יהיה לי קשה מאוד להגיע למס' 1
על פניו.
אני יכול להיות ציני ולהגיע אליו עוד מעט
או אולי בהזדמנות אחרת ברגע של זחיחות, דווקאיות וחוסר
רצינות.
אבל כבר הבנתם
שהנושא של השיר האומנותי הזה
הוא כמה קשה להיפטר מהעובדה
שהתחושה הראשונית שלך
גם אחרי שאתה הופך את היוצרות ובא מתוך עמדת
(נחיתות/עליונות?)
של מורד
עדיין לא תוכל להיפטר מכך
שהתחושה הראשונית שלך
עוד לפני שציווית על המוח שלך לאן ללכת
ומה לעשות
התחושה היא ש
מס' 1 הוא חשוב
מס' 1 הוא מאוד חשוב
(בייחוד ש
אין לך מה להגיד
כי: ראה שיר הבא).
שיר אומנותי מס' 2
(מה שמכניס את ההסתייגות באופציה לפתוח רשימה עשרונית דמוית
קכל.(סידור מוצארט מודולרי - למי שלא יודע).
אז עכשיו רציתי לדבר (ילדים)
על המשמעות של הקושי (והבחירה) שבלזכור
אבל יש עכשיו שיר יפה ברקע
(כן, אני שומע מוסיקה שאני אוהב תוך כדי כתיבה, אפילו שזה
משפיע על ההשראה)
נדחה את זה, לסליחתכם, ואם להיות כן
ולהודות בארעיות של האומנות ונפש האומן
וביחוד אם לרדת מהמילים הגבוהות כמו עץ
אולי אף פעם לא נדבר
- על זיכרון. |