איך היית בשוק ,רועי, כשליין סטיילי מת, ממנת יותר של הרואין.
אז כשאתה לקחת מנת יתר של עופרת, איך אני אמור להרגיש?
איך שנרצחת, בשביל לשמור על כמה מתנחלים.
ולהם לא אכפת, כמובן,
הרי אתה סתם עוד שם, ברשימת המשרתים.
לדם שלך אין ערך, רק לאדמה.
אדמה נטלת לקברך, רועי, ברוב חוצפתך.
כתוב בעיתון שמר כהן נהרג בפיגוע ומר לוי בתאונת דרכים,גברת
שלום נאנסה ונרצחה ולתינוק של בורוכוב כיבו סיגריה על הפנים.
אבל אני לא מכיר אף אחד מהם, לא את כהן, לא את לוי,לא את שלום
ולא את בורוכוב ולכן הם רק עוד ידיעה מזעזעת בעיתון. עוד שניה
אשכח מהם ואלך לישון.
אני מתעורר בבוקר, טלפון מגולן:
"תפתח עיתון, רועי נהרג"
ואני מנסה להסביר לו שזה לא יכול להיות, הרי מבחינה מדעית רועי
לא יכול למות, אנשים שאני מכיר לא מגיעים לעיתון.
אחר כך נתן בטלפון:,
"תגיד שזה לא נכון! תגיד שזה לא נכון!"
אני רוצה להסביר בין הגמגום שלי שבאמת, זה לא נכון ונכשל.
"זין! זין על העולם! זה לא מגיע לו!", איך אסביר לו שהוא
צודק?
בדרך כלל, אני רואה אותם בעיתון ואז סוגר וחוזר לעיסוקי אבל
עכשיו:
השער נפתח וגם אני חלק מהמעגל. לא צריך להיות חכם גדול כדי
לראות איך זה מתקרב אלינו לאט, לאט... לאט, לאט...
לאט, לאט... לאט, לאט... לאט, לאט... לאט, לאט... לאט, לאט...
