הזמן הולך ונגמר,
השעון ממשיך לתקתק.
ונראה לי שהסוף יהיה מר,
אבל בכל זאת ניתן לפקפק.
רוצה אותך כל-כך,
להרגישך בין זרועותיי.
כל עברי הכאוב - פתאום נשכח,
ואני ממשיכה לחלום שאתה עוד תבוא אליי.
אני משתדלת נורא לא לקוות,
מנסה בכל כוחי לא להתאהב,
אבל אפילו עיוור יכול לראות,
שאני אוהבת אותך וחולמת שגם אתה אוהב.
הלוואי שאלוהים היה בורא אותנו שונים
וגורם לכל האנשים,
שלאהוב כל כך אוהבים,
להתאהב רק במי שבאמת משיגים,
ואולי זה היה חוסך באמת,
שברונות לב כל כך רבים
וזה היה נותן לנו לתת,
את אהבתנו לאנשים אחרים.
ובינתיים אני עוד אמשיך לי לחלום,
ולבנות ארמונות באוויר.
ומקווה שאתעורר עוד היום,
ואבין שאת חיי אתה לא זה שתאיר. |