אני נמצא בעיר משפחה ובאים לבקר אותי הדודים שלי מהקיבוץ ללא
הילדים. אחר כך ההורים שלי רצו לעשות סיבוב אבל לא היה לי חשק
אז בהתחלה יצאתי איתם ואז ראיתי איזה נער שעומד ליד הוואדי
ואמרתי שזה חבר שלי ושאני חייב לזוז. הגעתי לנער ואמרתי לו
שיעמיד פנים שאנחנו חברים כי אני לא רוצה להסתובב עם המשפחה
שלי והוא שיתף פעולה. גיליתי שהנער הוא קצת מוזר ולא דברן מי
יודע מה. הסתובבתי וראיתי שהדודים שלי יוצאים, משום מה, מהשכן
שלי (שאגב אני שונא כי הוא מלשן) עם הילדים. ואני אוהב את בנות
הדוד שלי אז נפרדתי מהנער והצטרפתי אליהם. בזמן ההליכה ראיתי
את הנער הולך לקראתנו ואני התעלמתי ממנו. רציתי להגיד שלום או
משהו אבל לא היה לי חשק או משהו.

הוא התעצבן או שגם ככה זה היה התוכנית שלו להרוג כמה אנשים
בדרך. היה איזה אחד ששכב על הרצפה אז הוא שפך עליו איזה משהו
ממש, ממש חם (אולי שמן) וכל האיש נשרף והעיניים שלו הפכו
בהתחלה ללבנות ואז בום...

בדרך חזרה ראינו את הגופה ובנות הדוד שלי קיבלו איזה טראומה
ואני אמרתי להם ש"הצילצול' הרבה יותר מפחיד. אחר כך ראיתי איזה
מבזק חדשות על איזה אחסנת גופות אבל זה לא עניין אותי. בערב או
משהו, הלכתי להיפגש עם החבורה הקטנה שהייתי חבר בה. היא כללה
שני בנים ובת אחת. אני הייתי דלוק מאוד על הבת וכל הזמן התחלתי
אתה. היא הייתה מישל פיפר (ואיך אפשר שלא?). יום אחד ישבנו על
הגדר ואני הסתכלתי עליה, היא הייתה כל כך יפה ומגרה משהו.
פתאום היא הלכה ונעמדה מולי ואז נצמדה קרוב עד שפנינו נפגשו.
היה נחמד. ואז היא המשיכה להתחכך בי ולחשה לי כל מיני שאלות
באוזן. אחרי שהיא סיימה להתחרמן איתי היא זזה וחייכה בצחוק
העבדתי-עליך ואמרה שהתשובות שהבאתי היו נורא מצחיקות והם רמזו
על משהו... (יש איזה משהו שקשור ליאכטה) הגעתי לעיר עבודה של
אבא שלי והלכתי דרך מלאה במדשאות עד שהגעתי למפעל רב-בריח. שם
אמא שלי חיכתה ונכנסנו ביחד לבפנים. העובדים לא עבדו היום ורוב
המפעל היה חשוך. הגענו למין חדר שקירותיו היו גם חלונות וכנראה
שימש כחדר אוכל. היו שם הרבה יינות ובאמצע ישב בחור שמנמן
מאחורי שולחן ועליו קרואסונים (המאכל האהוב עלי). שאלתי איזה
אחד שהיה בחדר עם זה חנות והוא אמר שלא אז אמרתי בקול: "אז זה
בחינם!!" ולקחתי אחד מהקרואסונים. אחר כך התחלתי עם איזה מישהי
ממש הרבה זמן והלך לי די טוב. פתאום היא אמרה לי שהתרופה שלה
מקולקלת והיא צריכה שאני אלך למרפאה להביא לה. כמובן שהלכתי,
אבל לא רציתי ממש. הצלחתי להגיע למרפאה מוזרה שהייתה כולה
מסדרונות. ביקשתי מאיזה אחות שתביא לי תרופה בשביל... (איך
קוראים לה בכלל?, כמה מבייש שאני לא יודע את השם שלה אחרי
שדיברתי איתה כל כך הרבה זמן) לפתע האישה עברה לידי ואמרה לי
את שמה ושוב נעלמה. האחות הביאה לי תרופה ואמרה לי לבדוק שהוא
בסדר ולא מקולקל ואני לא ממש רציתי אבל זה היה בשביל זאתי אז
טעמתי קצת וירקתי את זה מהר כי זה היה ממש ממש מלוח. אז הבחורה
שוב הופיע, לקחה את התרופה ואמרה שזה דווקא טעים (איך בכלל
אפשר להתרגל לטעם  הזה?!). חזרתי לחדר האוכל וראיתי שם מישהו
שאני מכיר ואמרתי לו שלום. התחלתי להסתכל מסביב ואז נזכרתי
שהייתי פה כבר פעם ושאלתי את האיש. "זה איפה שאבא שלי עבד,
לא?" אז הוא ענה שזה שם והצביע לעבר הקיר משמאל. התקרבתי
לזגוגית ובאמת זה היה זה. ראיתי הרבה שולחנות פינג פונג קשורות
למכונות של המפעל (מי בכלל רוצה לשחק פינג פונג בחדר הקטן
הזה?). נכנסתי לחדר והוא היה קצת חשוך אז התאמצתי לראות. שמתי
לב פתאום שיש שורות על גבי שורות של סדינים לבנים מאחורי
המכונות ותהיתי מה זה. אימצתי את העיניים שלי חזק חזק ולבי
החסיר פעימה. אלא היו  גופות!!!
(מבזק חדשות!!)
ערמות של גופות. גופות של ערבים! יצאתי מהר מהחדר ושמתי לב שגם
רצפת חדר האוכל מלאה בסדינים לבנים שמכילות גופות. מה קורה פה?
(איזה דבר מזעזע זה לאחסן כאן גופות) ניראה היה לי שאחת הגופות
זזה אז החלטתי ללכת ומהר. בדרך עברתי באולם ספורט חשוך וראיתי
עוד סדינים לבנים והגברתי את הקצב עד שהייתי בחוץ סוף סוף,
נושם אוויר נקי. עיר מיוחדת אני אוהב את העיר הזאת. הכל נראה
בה מיוחד ממש הוליוודי. משהו מהסרטים. התקשרתי לראש המגמה שלי
מימי יג' והיה ממש נחמד לשמוע שוב את קולו. כשאמרתי לו שאני
צריך לדבר עם המנחה שלי בקשר לפרוייקט אז הוא ממש התחיל לצחוק
בצחוק מלגלג ואמר שאני עצלן ולא יכול לעשות כלום לבד ואז המשיך
לצחוק. (יש איזה משהו שקשור ליאכטה) הגעתי לכיתה שלי סוף סוף
והוצאתי כמה סוכריות שהיו חמוצות. אחר כך חבר שלי ביקש אחד
ואמרתי לו שיבוא. הוא הסתכל קצת על הסוכריות ואז לקח שתיים.
(וככה הערתי את עצמי בצעקה) "אמרת אחד אז קח אחד!!!"