מישל אש / בלויי אהבה |
דיוקנו כדיוקן חנוטים
זרועותיו מקלט לאחרת
ותמות נפשה עם פלישתים
ובבואו ליפול אפיים ארצה למחילה
עת יכביד על גבו המשא
לא במילים קשות תכה בו, כי אם
רק בשתיקה מעושה
ויוסף להתדפק על דלת לבה
קבצן הבכי בבלויי אהבה
אך ימצאנה מפניו חתומה ונעולה
וידה לא תושט, לא תושט לנדבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|