רגליה היחפות הולכות על החול הקר של הים באמצע הלילה.
הרוח מלטפת ברכות את עור גופה העירום והעדין.
השמש נעלמה מזמן ועכשיו הירח המלא מאיר את השמיים.
השיער החלק והשחור שלה מתנפנף ברוח.
אחרי כמה דקות של ספק הליכה ספק ריחוף, היא נשכבת על החול.
צללית של גבר. צללית שחורה, מפחידה ומלאת מסתורין, מתקרבת.
היא לא שמה לב, גופה העירום מוטל על החול, משתעשע בו ללא
הגנה.
עינייה עצומות, היא בוטחת בחוף ובים שיזהירו אותה ואכן, גל
גדול של מים שוטף אותה. היא פותחת את עינייה ורואה אותו מעליה,
ליבה מתחיל להלום מהר ומהר יותר, אך הוא, מתוך הזדהות מתפשט,
נשכב על החול ומתמסר לתחושות. היא נרגעת כאשר היא רואה שאינו
בא לפגוע בה. היא עוצמת שוב את עינייה, אך הים מזהיר אותה
שוב.
היא פוקחת את עינייה ונבהלת. היא באה לצרוח. הוא, צפה זאת,
שם את אצבעו על פיה, מרגיע אותה, כאשר היא נרגעת שנית, הוא
עוזב את אצבעו ונושק לה. |