אתמול היה לי רע.
היא היתה סגולה, מחויכת וקצת נמוכה.
במקום לתת לי לישון, ובאמת שכאב לי הראש באותו רגע,
היא החליטה שהגיע הזמן לשיחה.
אף פעם לא שמעתי אותה מדברת, והפעם היא התישבה לי על הגב, זה
קצת כאב.
ניסיתי להסביר לה שעייף לי, שמחר מבחן,
אבל היא לא הקשיבה, היא היתה סגולה...
במקום לתת לי לנוח, היא רק הצביעה עלי וצחקה.
בפעם אחרונה שראיתי אותך, היית ירוקה, אמרתי לה.
היא שתקה.

לילה שלם היא ישבה על המיטה, הסתכלה וקצת בכתה.
מדי פעם קפצה לאוויר, שטה בחלל החדר וקצת נעלמה.
בבוקר התעוררתי ומצאתי אותה יושבת על הרצפה. שאלה אותי, אתה לא
רואה, אני עוד איתך.

ואז הבנתי, היא צריכה אותי כמו שאני צריך אותה... ואני לא לבד
עוד...
היא תמיד איתי, היא אפילו סיפרה לי ממי קיבלתי אותה, חבר
אמיתי.

לפעמים היא משנה צבע, לפעמים היא קצת ירוקה, אבל לרוב היא
מופיעה בכל צבעי הקשת, שמה הוא תקווה.