תמיד גרת בשכונה שבה המעמד
במספר החברים שלך נמדד

ושם "חבר" זה שם נרדף לעבריין

בגיל 8 בעיות התנהגות
גיל 11 עישון ואלימות

ובגיל 12 השגת חברה,
כולם אומרים אז אין ברירה,

וכי כולם אומרים,
אז אתם שוכבים
היא מתה מכאבים, ואתה מבושה
לפחות מתנחמת שעכשיו היא אישה

בגיל 14 בא אליך חבר,
כבר לא מתבגר
ועכשיו הוא מבוגר
מביא לך משהו שדומה לסיגר
אבל מוזר... ומדליק
אתה לוקח שאיפה,
בהתחלה זה שורף
ואחרי זה כיף
"זה חשיש" מסביר החבר, וממשיך לחשש
ואת החזה של החברה שלך מתחיל למשש
אבל לה לא אכפת היא בסוטול עמוק
וגם לך לא אכפת אתה על ענן רחוק

מאז זה מדרדר לאבקות טיפות וכדורים
וכשמתחילים להדרדר, כבר לא עוצרים

בגיל 17 ליום ההולדת קנו לך מתנה
שקית קטנטנה עם אבקה לבנה
לחמם ואז להזריק לוריד...
מרגיש כמו נשר, מעופף, לא חושב על עתיד,

בסוף אתה מוצא את עצמך מתחבא בשיח ומזריק בסתר
לוקח נשימה אחרונה, ומת ממנת יתר

וכל מה שנשאר הן 2 אבנים גדולות,
עם כתובית דהויה באותיות עגולות

"כאן נולד וגדל...
נשבר ונפל"

על ילד קטן ומאוד מבולבל
שבגן החיים הצהיב ונבל.













שיר שכתבתי לפני הרבה שנים, לאחר הרבה זמן שגרתי בשכונה בסגנון
שמתואר.