תאי הרבתה לאכול ממתקים, ומכל הסוגים שבעולם.
כל דבר אכיל ומתוק שנכנס אל הבית, היה נפתח, נבחן, נלעס ונבלע
מהר מאד בבטן שלה.
כשמישהו מבני הבית היה קונה ממתק ופותח את דלת הכניסה כשביידו
האוצר, צועד כמה צעדים קדימה לכיוון המטבח, תאי הייתה פותחת את
דלת חדרה שהיה מלא בנצנצים בכל הצבעים ומזנקת על הממתק כאילו
היה (במקרה של ילדה נורמאלית) המוצץ שלה, אבל תאי לא סבלה
מוצצים ואפילו ירוקים.
כשאתם שומעים על מקרה מוזר שכזה אתם מדמיינים מולכם ילדה עגולה
ומגושמת, אבל לא תאי. תאי הייתה ילדה צנומה עם שיער ארוך מאוד
בצבע סגול נוצץ, היא הייתה יפה בעיני והייתי אומרת לה את זה -
היה בינינו קשר מיוחד, אני עשיתי לה בייביסיטר אבל היא הייתה
כמו אחותי. למרות שאת האחיות האמיתיות שלי לא יכולתי לסבול.
תמיד כשהייתי שומרת עלייה הייתי מביאה לה מסטיק עגול בצבע ירוק
- אותם היא הכי אהבה, היא לעסה אותם ובלעה אותם - שאלתי אותה
פעם למה היא בולעת אותם והיא אמרה שהיא פשוט שומרת אותם, צחקתי
עלייה אבל היא הרצינה ואמרה בפה ירוק "באמת!".
אמא של תאי עישנה סמים כשהיא הייתה בהריון. את זה ידעתי ואני
לא זוכרת איך. אמא של תאי אמרה שהיא ברת מזל שהיא חיה כי רוב
התינוקות שנולדו מכורים מתו ישר אחרי הלידה, אבל ירדן אמרה שזה
לא נכון ופעם אפילו הראתה לי איפה כל הילדים של הג'אנקיות
מתחבאים ובגלל שהם מכורים אז הם כל הזמן מעשנים..
תאי אמרה שכל הילדים האלה מתים עד גיל 15 כי הם לא מתפתחים
בגודל של הגוף אחרי גיל 7 ואז לעצמות שלהם אין לאן לגדול והם
מתים מרוב כאב.
,תאי ידעה שהיא הולכת למות, זה קרה ביומולדת 8, הבאתי לה 8
מסטיקים ירוקים ליומולדת והיא בלעה את כולם ופתאום היא נחנקה
והתחילה להישתעל. היא נסתה להסביר לי שזה מהמסטיקים ושהיא
נדבקת לעצמה מהם, שכל הריאות שלה מלאות מסטיקים ושככה היא
תפגוש את כל הילדים של הג'אנקיות בעולם שלהם אחרי שהם מתים.
תאי מתה ומרוב רגשות אשמה, אני עברתי לגור עם הילדים של
הג'אנקיות במכון הסיבים על הגג, התחלתי לעשן איתם - אבל לא
הייתי כמוהם. להם היו כנפיים ושיער סגול נוצץ והם נמשכו לכל
דבר ירוק, ממסטיקים ועד גראס. הם המשיכו למות ואני המשכתי לעשן
ולאכול מסטיקים במכון גם כשנשארתי לבד.