יש לי שאלה קשה, למה? למה לעזאזל אני צריך לחיות בעולם כל כך
עלוב ופתטי שעושה הכול כדי שרק הוא ישאר כמו שהוא מלוכלך מזוהם
גרוע ושאנחנו נפנה את הלחי השנייה ונבקש עוד אפילו נתחנן לזה
למה לעזאזל אני צריך לנשום ריחות של זבל צואה ועוד כמה דברים
שמגרים אותי ללכת לשווארמה הקרובה ולטרוף חתול מת רק כדי שלנו
יהיה יותר נוח למה אני צריך להתבייש בזה שאני חושב ככה או אחרת
למה אנשים חושבים שיותר נוח להם בלבוש מהודר ויפה מאשר ללכת
בערום ולמה לעזאזל בנות לבושות בצורה כל כך זנותית כיום במה זה
עוזר להן ואחרי הכול למה אני צריך להקשיב למה שאחרים חושבים
שאני עושה לא נכון הרי במעט שאני מקבל עליו קרדיט גם זה הולך
לגמרי כי רק מה שניסתי להגיד היה שונה מהמחשבה שלו למה אני
צריך ללמוד דברים בלתי חיוניים לעתיד שלי כדי לקבל דף מזורגג
עם מספר מזופת שלא מוכיח כלום שום דבר ומה עוד שאני צריך עם
הדף הזה לנסות להתקבל למקום אחר שבו אני יבזבז עוד ארבע עד שש
שנים מחיי וכל זה כדי להתקבל לעבודה מסריחה שאני לא רוצה מה
לעזאזל זה עוזר לי שחמש עשרה מהחיים שלי(צבא ולימודים) הולכים
לפח בשביל המדינה הזו שמיצדי יכולה להתפוצץ עכשיו איתי ועם כל
מי שחשוב לי כי האמת לי נמאס ללכת לבית סבל (בית סבל לא ספר כי
בשבילי ללכת לשם זה חרא מזופת אחד גדול) לשמוע הערות "גאוניות"
מ"חברי" ל"לימודים" נמאס לי לשבת בחדר מסריח עם עוד עשרים
אנשים ולמלאה שאריות של עצים מתים במידע חסר משמעות ולקוות
להצליח בידעה מוחלטת שגם אם זה יהיה ככה זה לא ישנה לי הרי
הדברים החשובים באמת בחיים למדתי בעצמי כמעט בלי עזרה ומה
שלמדתי זה בעזרת ההורים ובאמת בשביל מה צריך עבודה אה נכון
לקבל פיסות כותנה מקושקשות שמביאות ערך כל שהוא ואיתם אני יכול
לקנות דברים שרק יזיקו לי יותר בחיים כי כל עוד זה גורם לי
להמשיך להיות "מתוחכם" ו"עתידני" הרי זה בסך הכול גורם לי
להיות עצלן וחולה ונמאס כבר מזה נמאס לחיות בבועה נמאס להיות
קיים בתנאיים הדפוקים האלה