היא שוכבת לה בשקט. לא זזה, לא נעה. היא בקושי מצליחה לדבר
וכבר עייפה מלבכות ולצרוח. זה היה כל כך צפוי, זאת הייתה רק
שאלה של זמן. כשעידן אמר לה להפסיק להאשים את עצמה היא צחקה
ואמרה לו שזה לא עניין של בחירה- כמו שהשמש לא בחרה לחיות
דווקא ביום, היא בטוח הייתה מעדיפה את הלילה, ככה גם היא.
ועכשיו אפילו להאשים את עצמה היא כבר לא מסוגלת. היא מביטה
לצדדים ולא מבינה איפה היא ואיך זה קרה.
דניאל יושבת בקצה המיטה ובוכה. היא אוספת את כל הכאבים שבחדר
אליה ונראית כאילו לא ישנה כבר לפחות שבוע. היא נוגעת בה
ומפסיקה, ושוב נוגעת ושוב מפסיקה. היא הייתה כל כך עסוקה בחברה
החדשה שלה שהספיקה לשכוח את הישנה,המוכרת והאהובה עליה, ככה
לפחות תמיד טענה. דניאל נהייתה חברה של שירה- שתיהן רצו
להתנסות בחוויה אחרת, נמאסו עליהן הבנים וניסו חוויה קצת שונה,
מה יותר טוב מחברות אמת שבו משתלבים גם קטעים מיניים והכל מהול
ברגש כה עז.
אבל בעקבות הקשר עם שירה הקשר של דניאל עם זאת השוכבת במיטה
חצי חיה חצי מתה כמעט והתנתק.
דור נכנס לחדר בשקט- מצווה עלינו לפנות את החדר אבל נתקל
במבטים מתעבים במיוחד. אף פעם לא אהבו אותו פה. רק היא הייתה
מסוגלת להיות איתו אבל גם זה נגמר אחרי שהוא אמר לה שעדיף להם
כרגע להתנתק. קשה לו בצבא והוא רוצה מנוחה ממנה.
אחרי חודש דור חזר אליה וביקש שיחזרו לקשר שהיה אבל היא אמרה
שהוא כבר איחר את הרכבת. היא אף פעם לא הייתה בטוחה בעצמה
ותמיד חשבה אולי עשתה טעות ואולי הפעם היא דווקא תתחזק.
דור היה חבר טוב של רון- היא כל כך אהבה אותו. ימים ולילות
הייתה בוכה על הקשר שהיה-לא היה אבל עכשיו נגמר.
היא חשבה שהוא לא נתן לה את ההזדמנות שכל כך הגיעה לה אבל תמיד
הייתה אומרת לי עד כמה היא אוהבת ומעריכה אותו ושהוא בנאדם כל
כך מיוחד. רון לא נמצא פה אפילו עכשיו. בורח מעצמו כמו תמיד.
כולם לוחשים בינהם מילים מעודדות והיא שותקת. לבד. פנים
רטובות.
כשהערב מגיע אנחנו נותנים לה נשיקה אחד אחד ויוצאים מהחדר.
אני מחכה לצאת אחרון. לתפוס עוד מבט אחד אחרון- ואז אני רואה
אותה מתרוממת לאט לאט ועפה,עולה עוברת את התקרה ונעלמת לשמיים.
אני חושב איך זה שפספסתי את ההזדמנות הזאת שוב- ביחד היינו
יכולים להיות כל כך מאושרים.