אני יושבת.
חושבת.
מרגישה.
כבר די אדישה, פחות מתעמקת.
יותר נהנית, פחות משתפת.
פשוט יושבת..
מביטה.
פרחים, עצים, רצפה...
וכבר שום דבר לא נכנס אליי, לתוכי
רק אני-אנוכי, אני ועצמי.
מסתכלת ובוהה,
כבר לא ממש מקשיבה,
נהיית אטומה,
סגורה בבועה.
אבל משום מה תמיד מחייכת, שמחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.