אני נעצרת לרגע,
רגע אחד.
רגע שבשבילי הוא נצח!
רגע שבשבילי כל כך חשוב..
נעצרת לרגע,
רק אחד.
ופשוט חושבת לעצמי.
אני מסתכלת סביבי,
על כל שסובב אותי.
מרגישה שטעיתי,
טעות גורלית.
מרגישה שכבר אין דרך לחזור,
וכל כך מצטערת.
מה כבר יכול לעזור לי?!
חיה את הרגע ואולי שורדת,
אבל זה לא שאני שורדת.
אני פשוט חיה,
חיה בלי יותר מידי לחשוב.
ואז שוב מגיע הרגע הזה שעוצר את הכל
ומותיר לי מחשבה לעצמי.
הרגע הזה הוא הנכס הכי גדול, כי לולא הוא, הייתי ודאי אובדת
במסלול הזה שנקרא לו חיים.