מיליארדי חלקקי סבל עוברים ברגעים אלו לנגד עיני לכיוון ראותי
השחורות כאשר המילה הרס עומדת בפתח. מוות מול רוגע שהוא אפילו
לא ניצחי אלא רגעי בלבד. עצם העובדה שקופסא קטנה שמידותיה לא
גדולות מספר קטן אך ערכה אינה נמדד בכסף. התחושות שמעבירה פיסת
הנייר גדולות כמו תחושות האהבה אך קשות כמו תחושת הסכין הננעץ
בלב אדם תמים. חומרים טבעיים לחלוטין אשר נהפכים למלכודת מוות
שאין דרך חזרה ממנה, רק המשכיות. המשכיות הינה מילת המפתח בכל
הנוגע לקרטלים הגדולים באמת. היום אפשר לראות את מקלון המוות
בכל חור אפשרי המחפש עוד דרך לכיוון הסוף. היא למעשה כמו החיים
נדלקת לעתיד טוב יותר, חיה לזמן מוגבל, מסננת את הרוע ובסופו
של דבר נקברת מתחת לאדמה.
ארוכה וקצרה, רכה וקשה, טובה ורעה, עשירה וענייה - מוכר
מאיפשהו? |
