מדברים
ואני בוכה
אתה לא יודע עד כמה אני חייבת לך
את הכאבים שלי
את הרעד שלי
את השגעון שלי
את היצירה שלי.

אומרים לי
"השתנית"
ואף אחד לא אומר איך ולמה
ואני צריכה להפסיק
זה דופק את המח
זה משגע אותי
זה הורס אותי
זה מדכא אותי.

כשאתה שותק
אני מרגישה
שזה כל כך נכון ברגע זה
וכשלי נגמרים הכוחות
אני מאשימה עצמי
מביכה עצמי
מענה אותי.

נושמת תקווה מזויפת
יודעת שזה כבר שבור
מכל הצדדים
בכל המקומות
אבל סוחבת את זה
רק כדי להרגיש אותך
עוד קצת
עוד מעט
עוד סיבוב
אחרון ודי.