ליאת ארצי / טיפות הנפש |
עיניי ממאנות להיפקח,
מהלכת בין צרורות עיניים
והנפש בוכייה.
קוראת לך
ציפור הנפש,
בוא והאכל את גוזלך
שעיניו ממאנות להיפקח,
לאותו עולם,
לא מובן.
בין טיפות הנפש
בוכה נשמתי הדלה,
בוכה על שפצעה
נפש אהובה.
בין צלילי הרגש,
הרגש שלי-שלך
אני גוזל קטן,
שקר לו
ביום חם
נרטב בין טיפות נפש
בוכייה!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|