ילדתי הקטנה, ילדתי.
מה יפו אחורייך הניצבים
על רגלייך הקטנות, בתולות מגע אדמת ים.
ילדתי, איני יכול עוד!
ילדתי, לא עוד!
מתרוצצת במערומייך בין: ים-יבשה,
רטובה-לחה,
מלוכלכת-נקייה,
מזוהמת-טהורה!
זכה כמו דבש, ניגרת מתוכי,
זורמת כמו שמן זך אל עבר מפשעתי.
"ילדתי אנא" אז אתחננה בנפשי,
לא עוד! לא עוד! עד לאן תרדי?
אינני גובר על הפיתוי
והגבול מתחיל להתשטש..טש..טש,
או יותר נכון להתפוגג..גג..גג.
ילדה את מבינה את עצם המשמעות
גורל עתיד יחסינו עומד על קצה חוט.

ילדתי, אני מצטער, חייך הולכים להשתנות,
לאחר שהוריד את מכנסיי אשתפשף
בך קלות.
כן, להשתנות, לרעה להשתנות !
כי כשתשוקת אב גאה גואה
ההתלבטות נהיית ממש ממש קצרה.
קצרה כמו המרחק בין יום- יומיים,
או שנה-שנתיים...על תנאי,
ובתנאי שתספר. ואם לא תספר?
אז אם כן הרווחתי בגדול
היה עדיף לי אם הייתי עושה זאת עוד אתמול.

ילדתי, ילדתי הקטנ-גדולה...
גיליתי לך עריות
ובדיתי סיפורים-
בשמו של "אב גאה"( גוהר מעלייך)
אני מספיד לך, בתולים.
כן, תורם הגיע להתבתק,
לאחר משגל זה, לא תזכי להתחבק (כמו שחלמת).
רק תראי אותי, אב-עב-עור
נוהם כמו חמור...מעלייך.

ילדה, עיצמי עינים.
אל תנעצי מבט בשפלותי.
עיצמי.

פיקחי עינייך ילדה,
ראי גוף רופס יושב על קצה מיטתך
אוחז בידיו ראש מתייסר.
על הנעשה אסור לך לספר,
לאף אחד, לא לנפש חיה,
ואם תתפללי, עדיף שגם ההוא שם למעלה לא ידע.

ילדתי הקטנה, ילדתי.
לכשתעידי היי רכה,
עשי חסד עימדי.
הריי דמי זורם בדמך..(" זירעך זורם בגופי" ענית מעל לדוכן).
ילדתי, ילדתי הקטנה..אבא יש רק אחד!
וגם הוא ישתחרר בקרוב!!