לבד, על חוף עם חול עצוב                                    
   
וצדפים עצובים.                                      
מים שהם בכלל דמעות שהצטברו
במשך הרבה מאוד שנים.
דגים שותקים כי כבר אין מה לומר                              
   
כאילו הכל באמת כבר נגמר.
ילדה שבוכה, עדיין אותן דמעות
ולעולם היא לא תפסיק לבכות.
עצובה.
צדפים מרוסקים בחול שותק,
אתה כל כך רחוק ועדיין מתרחק.  

השמיים נופלים עלי,
זה הסוף, אתה יודע?
אני צועקת בפעם האחרונה,
אתה שומע?
אתה לא...

לבד, מול שמיים עם ירח עצוב
וכוכבים עצובים
ורוח קרה שנהגה לצנן את ליבי
במשך הרבה מאוד שנים.
צרצרים שותקים כי כבר אין מה לומר
הכל באמת כבר לגמרי נגמר.
ילדה שבוכה, עדיין אותן דמעות
ולעולם היא לא תפסיק לבכות.
עצובה...
כוכבים בוכים בשמיים שותקים.
אנחנו כבר כל כך לא קרובים,
ועדיין מתרחקים.

הים רק מתקרב
זו הגאות, אתה יודע?                                
אני צועקת בפעם האחרונה
אתה שומע?
לא, אתה טובע...וגם אני...

שלחת אלי גאות
שתוריד אותי בשפל לים.
הפלת עלי שמיים שחורים,
שיקחוני איתם.
העצבת חול וצדפים,
הכאבת לירח, רצחת כוכבים.

הייתה זו אהבה, אתה יודע?
זו באמת הצעקה האחרונה
אבל אתה לא שומע...

זה היית אתה,
אתה לקחת אותי.