דיוושתי לאורך הכביש על אופני החדשים.
הכביש היה ריק,
כמו ביום כיפור.
בעודי נושם את פיתוליו אל ראותי
בשאיפות רמות
נתקל הגלגל האחורי באבן.
הודחתי מעל אופני
אל הכביש.
רגלי הימנית נחבלה.
פצע מפוספס אדום-ורוד
צעק מכל נימי גופי.
ברגל קשויה מכאב נאבקתי בחזרה את דרכי לעל גבי האופניים
וחזרתי לדווש.
בעודי נאנק תחת עומס הכאבים המשתקים שמחוייבים
מהתנועה לאורך הכביש המתמשך,
הופיעה דמות
מטושטשת מאחורי - אחי!
צפיתי בבעתה
איך התקדם בשעטה
אל עבר אבן הנגף, כעוור.
זעקת יגון התבקעה מגרוני כשהושלך מעל אופניו אל שפת הכביש.
שם שכב לו מתבוסס באומללותי הדמומה.
והאופניים - כמו המשיכו לדווש מאליהם. |
