אפיתי בערבו של יום עוגה לשבת
וחילקתי תערובת תאוותי, עצבוני ואהבתי
לשלוש תבניות.
במסילות צרות וישרות
זריתי מנה מדויקת של אפר,
אבנים קטנות שמניחים לגלעד,
וציפורנים כתומות מצומקות
שמוכרים ליד שער בתי העלמין
לחיות את קברי המתים,
והפצתי כמיהתי למנה שהיתה חלקנו
כמן מדברי נח על לשוני.

במטבח שלנו נח ענן נינוח
עוטף זוועת ניחוח מתוק
של החמצה  
יבשה מלוחה.
 
אפיתי עוגה לשבת,
כל כך מדויקת התערובת
ומדודה  בכפי
משחימה בלהט
מתעצמת וקורמת
בחיוכיה רעים
למול עיני
היא תופחת ואני מתכווצת.  

אולי היה עוול בכפי.