"אתה יודע", היא אמרה, "לפני שתוכל להרגיש טוב, אתה קודם חייב
ללמוד איך להרגיש."
וזה אולי נכון, אבל איך שהוא זה נשמע לי אבסורדי כשזה מגיע
מהבחורה הכי קרת לב בעולם, או לפחות בחלק הקטן של העולם שאני
חיי בו.

אז לקחתי הפסקה מהחיים שלי, ולמדתי איך להרגיש, זה לקח הרבה
זמן ומאמץ, הרבה דיכאון ויאוש וגם כמות נכבדת של מחשבות
הזויות, אבל בסיומו של אותו מסע ארוך ומיגע של חיפוש את עצמי,
הצלחתי להבין איך עושים את הדבר הזה שנקרא להרגיש.
היא כמובן, כבר לא היתה בסביבה...
מה שהיא לא סיפרה לי, שכשלומדים להרגיד, יודעים איך להרגיש
טוב, אבל יחד עם זה, גם איך להרגיש רע, ולזה לא הייתי מוכן,
וכשהתחלתי להרגיש את הכאב, לא ידעתי מה ניתן לעשות כדי לגרום
לו להפסיק, וכך, כשאני יושב בהלם על הרצפה של אותו חדר קר
בדירה ריקה בדרום העיר, הכאב הלך וגדל, הלך והתעצם, עד שהוא
תפס כל פינה בי, ובאיזה שהוא, היה לי נדמה שהוא אפילו יותר
גדול ממני, יותר גדול מהחדר, ממלא את העולם.

אני לא יודע כמה זמן ישבתי שם, על הרצפה המלוכלכת, המום.

בסוף, קמתי והלכתי לי ברחובות החשוכים, המתרוקנים לעיתם
מאנשים, מוכה, מושפל, שפוף... סהרורי, מביט בבודדים שעוד היו
ברחוב, ורואה רק את הכאב שניגר מהם, ומשאיר שובל אחריהם על
המדרכה.
ימים שלמים ביליתי את לילותי בשוטטות ברחובות, לעיתים רבות
כאשר אני שיכור, מנסה לחשוב, לשווא, היכן טעיתי, מה עשיתי לא
נכון ולמה זה כואב כל כך.

יום אחד, כשהתעייפתי מההליכה, התישבתי על ספסל של תחנת אוטובוס
ב- 3 בבוקר, לא רחוק מהים, על הספסל היה זרוק דף עיתן קרוע
במקצת ובו מצאתי מודעה:

"האם החיים כואבים לך?
רוצה לגרום לכאב להעלם?"

התקשרתי למספר שבמודעה, קול עדין של בחורה ענה לי, ונתן לי
כתובת.

מצאתי את עצמי בדירה קטנה בקומה שלישית, בחורה צעירה, לא יפה
במיוחד, הובילה אותי לתוך חדר קטן ואפל, שמתי לב, שמשהו בבחורה
הזו, שונה, מיוחד, אבל עוד לא יכולתי לומר מה זה.
היא הושיבה אותי על כיסה מתנדנד מפלסטיק, שאלה לשמי וגילי,
מקום מגורי ועיסוקי בחיים, ואז ביקשה 300 ש"ח, שילמתי, והיא,
הוציעה מתיק עור קטן, כדור קטן ואפור, ואמרה לי לבלוע את זה,
ואני, לא יודע למה, פשוט עשיתי את מה שהיא ביקשה.

התעוררתי כ- 3 שעות אח"כ, באותו חדר באותה דירה, אך הדירה היתה
ריקה לחלוטין, לא הבחורה, לא הרהיטים, כלום!
מאותו יום, הכאב נעלם, אך גם הרגשות, החיים הפכו לקלים יותר,
אבל משעממים, אינני יכול לשנוא, או לכעוס, אינני יכול לשמוח או
להיות עצוב... ואינני יכול לאהוב.
הבחורה הקטנה ההיא, שהיום אני יודע שמה שהיה שונה בה, זה שלא
היו לה רגשות, אז היא גנבה את שלי, הכדור היה רק כדור שינה,
ובזמן שישנתי, גנבה בדרך כלשהי את כל מה שיכולתי להרגיש, את כל
מה שלמדתי איך לעשות ואז לא הצלחתי להתמודד איתו.

וזו הסיבה, שאני לא יכול לאהוב אותך!