האהבה שמלחששת בסתר בין הכתלים
הולכת להגמר,
אני אוכלת תותים בשעות קטנות של לילה אחד
ויורקת אותם בבקרים.
אני מתעסקת כאן חזק בצרכים,
מול מראות שדיים נפוחים,
הגוף הזה פשוט לא מספיק,
פיק פיק.
היום הזה עדיין חסר לי איזה ממתיק,
עוד מעט הים הכחול, האינסופי
וזה תמיד אומר לחכות למשהו אם לא למישהו.
זה תמיד אומר,
חלומות.
וכמה שתנסה כביכול להנות מהרגע,
העיניים האלה יבשות מדי,
עישונים יציבים מדי במקומם,
לשון פרוסה,
תמיד קיווית ל-נסיעה,
אבל כבר התברר שכשנוסעים חוזרים
וכשחוזרים נוסעים ובסך הכל תמיד נשארים,
אנשים קטנים שחולמים על דברים גדולים
ומשמעות רחוקה את עפה ריקה
זה פסקול כמעט מנחם,
להוויה הזאת,
שלי.
(8.9.03) |