רוב הזמן לא רציתי להגיד כי העדפתי לצעוק, הרגשתי שהקירות
שוב סוגרים עליי מכל הכיוונים ולא זזתי. קמתי ונרדמתי בלי
שינוי, הבגדים שניתלו על הגוף ספגו את הזיעה ושאר ההפרשות,
טלפונים צלצלו ואחרי כמה ימים פסקו, אנשים חיפשו, אנשים
התייאשו, נדדתי בין מכשיר למכשיר, מתה כזה לקפה אחר, סיגריה
אחזה בסיגריה
והחיים התקצרו כל כך.
הקירות סוגרים עליי, זה בטח קורה לאנשים שתוחמים עצמם באבנים
ואיתי האישה שאיתה אני גרה, מושפעים מדברים קטנים כ"כ, אנשים
שלוקחים את החיים קשה מדי, הכרתי כאלה אבל בטח שלא חשבתי שגם
אני, כן, גם אני. והייתי צעירה כ"כ אבל הכל נרקב לי, רצונות
גדולים מדי חשבתי, ואני לא רואה מקום להתפשרות.
שוב חשבתי וזו היתה טעות, היה אסור לי, מהתחלה היה אסור לי.
27.4.03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.