ליאת נשארה לישון. אני קמתי מוקדם. לא יכולה לישון טוב בחושה
שלא עולה יותר מעשרים שקל ללילה. נכנסתי למסעדה של אחמד והוא
מייד חייך אליי חיוך עם שיניים רקובות, בכל זאת ביקשתי לאפה
וטחינה ותביא גם כוס קפה שחור נשמה ערבייה טובה שלי. אחמד קיפץ
לכיוון ה"מטבח" כשהוא שר את "בואי" של "אדון ראסטה רייכל"
בגרסת דאנס מחודשת ומצחיקה עד דמעות. ישבתי על הכריות הגדולות
ליד הזוג הצעיר עם שני התינוקות. "מה העיניינים איתך על
הבוקר?" שאלה אותי האמא, צופיה קראו לה, היא ישבה ישיבה מזרחית
והניקה את התינוקת כשבפיה ג'ויינט. "ליאת עוד לא התעוררה
ומשעמם לי" השבתי לה בקרירות. ליאור, בעלה ישב שם עם הבן הקטן
וניסה ללמד אותו שש-בש. אחמד הגיע כעבור עשר דקות עם לאפה,
טחינה וכוס קפה שחור כשהוא שוב מזמר את השיר המאוס. לא יכולתי
שלא לחייך אליו והוא, לא יכל שלא להחזיר חיוך רקוב. ליאת הגיעה
בדיוק שסיימתי לאכול ונזרקה על אחת הכריות. "זה לא מוסרי מה
שאת עושה" אמרה לצופיה. צופיה שהופתעה מהישירות צחקה והציעה לה
שאכטה. " כשתהיי אמא תגדלי את שלך איך שאת רוצה" השיבה לליאת
שלקחה שאיפה ארוכה מהג'ויינט. אני החלטתי לא להתערב בדיון
הנוקב וליטפתי את בטני המפוצצת. החלטנו ללכת לשחות. נפרדנו
מצופיה וליאור, ליטפנו את הילדים ורצנו לכיוון החוף. ליאת
נכנסה למים ראשונה ואני מדדה אחריה וצווחת שהחול חם ושורף לי
את כפות הרגליים, ליאת מצדה חטפה התקף צחוק בלתי נשלט, שיערתי
שזה בגלל הג'ויינט. בערב תפסנו עם כמה חברה מוזרים שיחה על 5
בקבוקי בירה לאדם. חזרתי לחושה טיפה מסובבת. הסיגריות
והאלכוהול עשו את שלהם. למחרת בבוקר התעוררנו לשם שינוי באותה
שעה. הלכנו יחד למסעדה של אחמד ששוב שמח לראותנו וחייך חיוך
גדול עם שיניים רקובות. חייכנו חזרה והוא שר לנו את "בואי"
ועינטז. כמה סקסי. הזמן לא עבר, בין הים ללאפות לבירות ולעישון
לא היה כל כך מה לעשות. הודיתי לאל שהיה זה כבר הערב האחרון
כשנפגשנו כל החבר'ה אצל אחמד כשהחשיך. הזמנו בירות ופתחנו
בשיחה נוקבת על עניין צופיה, ההנקה והסמים. איכשהו ידעתי
שנחזור לנושא הזה ושמחתי שלפחות כבר רקמתי במוחי דעות ודברים
עיניינים לומר. בכל זאת שתי ילדות מבוגרות משתתפות בשיחה של
מבוגרים ילדים. החבר'ה התחילו להתנפל על צופיה, היו כאלה שיצאו
כנגדה והיו גם כמה שהצדיקו את חינוכה. "שבועיים את זורקת את
עצמך עם הילדים בחושה, חושפת אותם לדברים שילדים לא צריכים
לראות ואז מתפלאים למה העולם איבד תמימותו" אמר דובי, בחור
חמוד עם משקפיים שבא לסיני לזיין את חברה שלו ב"אוירה". "אחי
אנחנו חיים בשלווה והילדים לא סובלים ממחסור, תאמין לי הם
נהנים" השיב לו ליאור באיטיות. צופיה חייכה ונענעה את התינוקת
שהייתה שכובה על ברכיה. "אני חושבת שחיה ותן לחיות זה המשפט
שמתאים פה חבר'ס" אמרה בחורה שמנמנה בשם כרמית. בעיצומו של
דיון הציתה צופיה ג'ויינט ואנחנו, החבר'ה התחלנו להעביר אותו
בינינו. תפסנו שלווה וההתלהטות שהייתה סביב הנושא שקטה ונרגעה.
פתאום נכנס למסעדה הבן של צופיה, "אמא?" הוא שאל, צופיה השיבה
לו "כן ממי" רגוע ושליו. "למה כולם מעשנים את אותה סיגריה?"
לרגע השתרר שקט מסביב לשולחן. היה זה אורי בחור חמוד עם כיפה
סרוגה שהפר את הדממה "כולם פה מתקמצנים על הסיגריות שלהם ילד"

וכולנו צחקנו בפה מלא עשן.