בפעם הראשונה שהוא ניגש למלאכה הוא פתח במילים "היה היה בארץ
רחוקה ממלכה קסומה ובה נסיכה" ואז הוא לקח לגימה מכוס הקולה
שעמדה במרחק נוח מידו השמאלית.
זאת הפעם הראשונה שלו לגמרי מול דף נייר והוא לא היה בטוח איך
לגשת אל העניין, אז הוא נשען אחורה ונזכר בפעם הראשונה שהוא
התחיל עם בחורה וצחק. מה שבטוח הדף לא יוכל לצחוק עליו. אז הוא
לקח דף נוסף מהערמה וסימן כוכביות, ליד כל כוכבית כתב נקודה
חשובה בעלילה עד שהדף התמלא. הוא חשב שזה הדבר הנכון לעשות ואז
התחרט, קימט את הנייר לכדור צפוף וזרק אותו לפח האשפה המלא
לגמרי שעמד בפינת שולחן הכתיבה שלו.
ואז הוא חשב שצריך לתת לסיפור שלו מרחב נשימה, כמו תינוק שצריך
מקום לזחול בו ועץ שצריך מקום לגדול בו כך הסיפור שלו צריך
להתפתח מעצמו, חופשי לגמרי. ומיכוון שנייר אוכל רק דיו הוא
הניח את קצה העט על הנייר והמשיך בעבודת הכתיבה היוצרת. הוא
כתב במשך הרבה זמן, מדי פעם עוצר בשביל תפוח או מקמט תחילתו של
דף נוסף ומשליך גם אותו לפח העמוס.
התמלאו להם בערך עשרים דפים בסיפורי אבירים נסיכות וחרבות, הוא
אפילו הוסיף עקיצות לשם השעשוע שבדבר, הרי לא היה אף אחד שיגיד
לו איך לכתוב ומה "מותר או אסור" בכתיבה יוצרת, וממה שהוא זכר
מספרים שקרא הוא לא הראשון לשבור מוסכמות ולכן התנחם בעשרים
הדפים של הכתיבה הראשונה שלו והמשיך הלאה, סיפר ותיאר והפריז
עוד ועוד ועוד עד שהגיע למה שנראה כאמצע האפשרי של העלילה
ונתקע.