אולי בעצם כבר בוקר, אבל עדיין לא היתה זריחה. כוס אמק על
החיים האלה, לא אכפת לי שבשנה האחרונה חיי המין שלי הם עם
תמונות במחשב, בזמן האחרון גם סרטים. אני מאושר משהו, משום מה.
ושמח, למרות שמחרתיים יש בגרות באזרחות ואני לא ממש מוכן, כוס
אמק. יוסי בכלל ויתר על כל הבגרויות האלה והוא עסוק בלצחוק
עלינו. אמא, כל פעם שהיא מדברת עליו מעלה את הפרצוף
זילזול-אכזבה-בוז שלה, אבל לדעתי הוא יסתדר בחיים יותר טוב
מכולנו. לא בגלל שאין לו בגרות, בגלל שהוא יודע מה הוא רוצה
מהחיים האלה. ואני ממשיך במחשבות, עדיין מאושר, ומביט בתמונות
מהמסיבה האחרונה. כולם שמחים חוץ מירון, שלו אסור לחייך כי הוא
עמוק. כמה אני לא מספיק מעריך את כולם. אפילו שהם קצת
מטומטמים, אני מת עליהם בשעה הזאת של היום. ואפילו אם כולם היו
פה עכשיו, מחטטים לי בארון בחיפוש אחרי עוגיות, או מנגנים
בחשמלית (עם העוגיות), עדיין הייתי אוהב אותם. אפילו שחלק מהם
אני כמעט לא מכיר.
חבל שאני לא מצליח להרדם. אולי זה מהאושר.
אולי זה הקפה.

לאונרד ולך