כולם עוברים על פני הארון
מחפשים את המילים
מנסים לשפוך את הלב
אך רק ממלמלים
לא מנים לקלוט מה יהיה כעת
מי ינצח עליהם עכשיו, כשהוא מת

לואי פון דר פרויד היה המנצח הראשי של האורקסטרה הראשית של
פטרסבורג, השנה היא 1480 {כמה שנים לפני שכמה ספרדים עויינים
החליטו לסלק כמה ציונים מאדמתם הקדושה}, לא שנה ראויה לציון,
סתם עוד שנה בלוח שנה ההיסטורי.
האורקסטרה הייתה מורכבת מנגן הצ'לו שפובלוב האיום, איש חם מזג
שנהג להראות את נחת זרועו בכל פעם שמישהו הפנה מבטו לכיוון
האסור - לכיוון עיניו מזרות האימה.
נגנית הכינור יוליה היפה והמעופפת אשר כל איש שם עינו בה
כשעברה בצעדיה המרחפים ברחובות פטרסבורג, שיערה הבלונדיני
מתנפנף כמו מחשבותיה ומתפזר לו בחלל האוויר, יוליה לא שתה ליבה
לכל מחזריה ואת עינה שמה בכוס.
2 האחים החלילנים יאשה וסאשה, תאומים שהופרדו בלידתם בפעם
האחרונה ומאז לא משו איש מרעהו, 2 גלמים שלא ידעו דבר לעשות
מלבד החליל, סאשה היה יותר מופנם ולכן בחר בחליל הצד.
והמתופפת החושנית אנסטסיה - אישה בשלה שהספיק מבט אחד ממנה
ואנשים היו הולכים לדו קרב עד המוות רק לזכות בתשומת ליבה,
אנסטסיה הייתה מופרעת בנפשה ולא פעם הייתה צריכה להתאשפז במוסד
סגור, חוויה שלא נמשכה לזמן רב כיוון שהיא "שיחדה" את הרופאים
במבטה המהפנט והם היו משחררים אותה וחוזר חלילה, חלומה הגדול
הוא להגיע לתיאטרון כשחקנית ראשית.
מלבד נגני האורקסטרה הייתה גם אנה - אהובתו בעבר, רעייתו
בהווה, אלמנתו בעתיד של לואי, אישה שברירית למראה אך ליבה ?
קרח. משב של צוננים בתוך הרוח הקרה של פטרסבורג.

השעה היא 19:30 והדבר היחיד ששולט בחזרה הוא אי הסדר - אנסטסיה
החושנית שולחת מבטים מפתים לשפובלוב שמתבלבל ויוצא מהקצב,
יוליה היפה מרחפת לה בעולמות רחוקים מאוד מאולם החזרות ויאשה
וסאשה שעוד לא קלטו את המקצב מביטים כעגלים על הנעשה.
לואי פון דר פרויד לא יודע אם להתחיל להתייאש או לסיים את
התקווה לעשות משהו עם חבורת הליצנים המרכיבה את האורקסטרה
הראשית של פטרסבורג, הוא נותן להם חומר לעבוד עליו והולך לביתו
לשעה להתנחם בזרועות אנה, אשתו האוהבת.

אחד אחד הם עוברים על פני הארון
כל אדם משפיל ראשו, כל אישה את ראשה
כולם אצים לסיים כבר, חסר למי שאחרון
קשה להם לשאת את עול הבושה
ואף מבט, גם לא חטוף, גם לא הצצה קטנה
בפני אנה - האלמנה

לאחר עוד מאבק מתיק ב"כואב לי הראש", "לא עכשיו" ו-"נו די כבר,
זה לא הזמן, תתבגר" עם אנה קפואה לואי פון דר פרויד חוזר לו
שפוף אל אולם החזרות בכדי לראות מה נשתנה מאז לכתו, הוא נכנס
ורואה המולה- יאשה וסאשה מוחאים כפיים לאנסטסיה שרוקדת למולם,
יוליה ישובה למולם אך הרחק הרחק מהם, קוראת ספר אך הפוך,
שפובלוב לא מנסה אפילו להסתיר את שהיה וכשהוא מבחין במנצח הוא
מצדיע לו בצורה מגוחכת, היתר לא שתים ליבם ללואי שעומד פאתטי
בפתח.
לואי פון דר פרויד הגאה מחליט לפזר את האורקסטרה ובזעם עצור
משחרר את כולם לביתם, כשהוא נשאר לבדו באולם השקט הוא מחליט
שלא לתלות את האשם בחבורת הנפלים, לוקח מיתר של צ'לו ותולה את
עצמו מתקרת האולם.

מהר חולפים עם הכלים
מן עדות אחרונה ונכלמת
האלמנה מנסה לבכות
אך גם דמעתה המלאכותית נאלמת
ועליה מן הצד מסתכל
מנהל התזמורת במבט אפל

לאחר הלוויתו של לואי פון דר פרויד האורקסטרה נותרת ללא מנצח
ומתפרקת איש איש לדרכו:
יאשה וסאשה הופכים לצמד אקרובטים מצליח בקרקס נודד אי שם באסיה
הרחוקה.
יוליה היפה הופכת להיות מנוצלת ע"י גברים שלא בוחלים בדבר
כשרואים לנגד את עיניהם את המרחפת המתוקה שנפלה לטיפה המרה.
שפובלוב הופך לרוצח סדרתי ונמלט משלטונות החוק ששמים פרס כבד
על ראשו לאחר שהוא מואשם ברציחת קורבנותיו ע"י הטחת הצ'לו
הנאמן בראשם המסכן.
אנסטסיה מקבלת תפקיד בתיאטרון מוסקבה ובכך מגשימה את חלומה
הכמוס, אמנם היא כרגע מתפקדת רק כלחשנית אך היא עוד תגשים את
חלומה .
אנה, האלמנה הנטושה נופלת ברשתו של מנהל התזמורת שגוזל את כל
כספה ומשאיר אותה נטושה בשנית, בודדה, ערירית וענייה.

ולואי? הוא כבר מצא לו ג'וב באורקסטרה הראשית אי שם בשמיים
ומנצח על חבורת כרובים ממושמעים, מדי פעם הוא מציץ למטה לראות
מה עלה בגורלם של אלו שחרצו את גורלו.