בזמן האחרון כאב נהיה כאב. "אני נערה מיוסרת, ורע לי, והעולם
הזה רע, ואני עמוקה ולא מבינים אותי, ןלכן אני אכתוב, כי ככה
יהיה לי יוטר טוב","לא אכפת לי אם לא תאהבו את זה...", "במילא
יהיה לי רע, ואני לא אמצא אהבה אז אל תרחמו עליי...".

בחייאת אמא שלי! חלס קשקשת! מה קורה פה? לפעמים גם אני מרגיש
רע, ולפעמים כשאני מרגיש רע אני עושה עם זה משהו, ולפעמים זה
לכתוב, אבל זאת לא המוזה היחידה בעולם!. נראה לי שדור שלם שאני
שייך אליו (בכוח) מחפש קצת הרבה "צומת לב". בקיצור, תתחילו
לשמוע מוסיקה או יותר פשוט - תפתחו את החלון שלכם. יש הרבה מה
לראות ולחשוב. אני אישית ממליץ על נקמת הטרקטור.

לאונרד ולך