|
ועכשיו אני לבד
האורות כבר מזמן כבו
הקהל עזב
אני ישובה דבוקה לבמה
האורות כבר לא עליי
האיפור נמרח
היופי ברח
ודמעה חוצפנית מטפטפת
על שולי שמלתי הקרועה
קור צורב עוטף אותי
אדון הבדידות אופף אותי
רק קחו אותו מכאן
כי עכשיו אני
לבד |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.