לימור מעיין / גשם |
פתאום ריקד על גג הפח
על גגות הנייר
על המדרכה
וצחצח מאחורי אוזניו של העולם,
הקצב שימש לי מניע
לשכוח שוב
ההפסקות האלה בי והגשם ממשיך לזרום ולהכות ולא ההיפך
כמו דם או כמו קריסטל
ההגיון והאבק נשטפו להם בשבילים
אני רציתי לרקוד
אך שוב אפי סתום לריח
אדמה חדשה
והכל חסום לי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|