|
דמות בודדה
עטופה באפור
משקיפה על הים הסוער.
קצף גלים מתיז על פניה-
מתמזג בשבילים מלוחים
עם שובל דמעותיה.
חצאית מתנפנפת
ברוח עזה
הלוחשת סודות בעקשות מעיקה-
על נפתולי הדרכים,
על מסתורי החיים.
על טפשות של תמימים
על אכזריות מפוכחים
הצובטים בבשר החי
כבבצק של עוגה-
לבדוק את מידת הבשלות
של הנפש המשוסעת. |
|
|
"שאני הולכת
ברחוב אני נזהרת
לא לדרוך על
קקות של כלבים,
מה לעשות, ככה
אני"
בוליביה,
הראיון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.