עשן הסיגריה ירוק
והחלומות נמצאים בעלה רועד
ברוח ובזווית חיוכה של הנערה שהתיישבה
ממול ובאור שנשפך דרך מעשיי ובנייני
אנוש ובקול המאוורר בחדר
סמוך. הריח מתוק כמו זיכרון
הבכי הראשון בחדרה של מיכל
והמרחק בין המחשבה למילה נמחק
אבל אתו גם הצורך במילה או
במחשבה. הלילה גם אלוהים צוחק
(בניגוד למנהגו הבודהיסטי לשבת במדיטציה
על גגות ההרים הגבוהים ולהתבונן בעולם
ולנהוג באדישות ברע כמו בטוב
מתוך הבנה ששניהם חולפים) וחבר שוכח
ללחוש: אניצ'ה, אניצ'ה. הנערה שוכחת לחייך
והולכת לישון. קול המאוורר מתגבר כמו בסצינת פתיחה
לסרט אפוקליפטי. מהי מציאות הגוף?
מה זה מועיל לי שאני אוסף הוכחות לקיומי
אם אינני קיים? שינה. קימה. מקלחת. חום השמש
ביום וענן ירוק שמצל לעת ערב.