היא נכנסה למכוניתו כמו תמיד , עם התחושה שהיא שוב חוזרת
על אותן הטעויות מבלי שיהיה לה יכולת לשלוט בזה.
הוא אמר לה: "את נראית נהדר", ועשה פנייה חדה ימינה בכביש
הריק.
היא העיפה בו מבט כבר אינה רואה את הגבר הנאה כסוף השיער
שפגשה שנה קודם לכן, בערב שדמה מאוד לזה.
בפגישה המקרית ההיא אסף אותה למכוניתו באדיבות, רואה עד
כמה היא זקוקה לטרמפ הזה, מבחין בכל נקודות החולשה שניסתה
להסתיר בחיוך מעושה ובשטף של מילים בטחות.
כבר מההתחלה סיפר שהוא נשוי והוסיף "באושר", מרוצה מהכנות
שייצר בשבילה , ביקש את מספר הטלפון בביתה, מונה בהגיון
את יתרונות הקשר שאילו הקריא רשימת מצרכים שכתבה אשתו.

הוא אמר: " את צעירה שזקוקה לחום ולהבנה ואני גבר מנוסה
ויודע".
הוא אמר: "אני אתן לך כל כך הרבה", מרמז על קשיי שכר הדירה
ותשלום הלימודים האונברסיטאים שלה. הוא אמר והיא נבוכה
ישבה שותקת. כעת בפעם הראשונה הבחינה היא בקמטיו, ובתשוקתו
הלא מרוסנת כשידו החמה נגעה ברגלה החשופה.
הוא אמר: " את שקטה הערב", והיא חייכה חיוך שלא הגיע לעיניה,
נעצר בקו אפה הקטן.

היא הופתעה ממה שהרגישה יודעת על עצמה שאין היא טיפוס
שרואה את הפרטים , כי אם את התמונה הכוללת. תמיד אמרה
שכשהיא מסתכלת על תמונה תראה את הצבע שגורם
למחול הסוער של דמויות הגבר והאישה על הבד, אבל לעולם
לא תבחין בפרח הצהוב שבדש הבגד של הרוקד. כשהבחינה
בגועל בזיפיו הקטנים, מריחה ריח קל של בושם שאינו שלה
סימנה לעצמה את נקודת השינוי שחל בה כאילו סימנה עוד תאריך
של בחינה ביומנה הפרטי.

כשהעביר ברדיו עוד תחנה הבינה שלעולם לא יכלה להתאהב בו,
ושהכול היתה אשליה מתוקה של חום. היא נזכרה איך היה אוסף
אותה אחרי הלימודים, מתעניין במה שלמדה, מתפעל מכשרונה
אומר לה מילים של בטחון, צובע את עתידה בצבעים ברורים
של הצלחה, ולבסוף חודר לתוכה במעטה האכפתיות שלה
הזדקקה נואשות.

כבר כמה דקות שהוא מדבר ללא הפסקה מן להג כזה בעייתי,
היא הכירה אותו יודעת שהוא תמיד עושה זאת כשהיא שותקת.
מפחד שללא הקולות בחלל המכונית, תעלם היא בתוך המושב
שלידו כמו מעשה של קוסם מוכשר, ורק חגורת הבטיחות הנעולה
תהיה הוכחה לקיומה שם דקות קודם לכן.
הוא אחז בכף ידה, מתפלא על הקור שיצא ממנה, שואל אם
היא רוצה שיפעיל חימום, מציין כי היא נראית קצת חיוורת
ובסוף אמר שהיא בטח יודעת כמה שהוא זקוק לה.
היא ידעה שהוא זקוק לה כדי להפיג את אפרוריות חייו, ולמרות
שלעולם לא הודה בזה ידעה שהמשב הצעיר שהפיחה בו, שינה
אותו גם במשרד, נותן לו מרחב של חיוכים ונינוחות שקיבל מבין
רגליה המפושקות, וגופה הצעיר הרענן שבו נגע לפעמים ברעב
ולפעמים בחוסר.

בערב הזה רצתה לספר לו, אולם הוא לא הפסיק לדבר בהתלהבות
עד כמה הוא מרגיש נבון בחברת האנשים הסובבים אותו גם במקום
העבודה, ואיך בחושיו העל- טבעיים הוא יודע מה יהיה בישיבה
הבאה , ולכן הוא תמיד בא מוכן. הוא אמר לה שתמיד ידע שיש
לו אינטואציות טובות, אבל כשגדל הפך לאיש והזניח את התובנות
הפנימיות לטובת ההגיון הבריא, והרצינות התהומית.
הוא חייך אליה ברכות אומר שזה בטח בזכותה, כי היא מן אישה
מיסטית קרובה לאלוהים, ובטח זה בגלל מה שהיא מקרינה לתוכו,
ילדת קיץ מלאת אנרגיות שכמותה. היא שנאה כשדיבר כמוה,
באותו עולם מושגים מוזר שסיגלה עם השנים. היא לא אהבה
וחשבה כמה שהוא פתטי, הוא חשב שזה מקרב ביניהם.

הוא הדליק סיגריה נוספת כשהעיף מבט במראה ואמר שהרכב
השחור שעקף אותו לפני רגע יתהפך בצומת הבאה. היא שקועה
במחשבותיה, בעצבונה לא אמרה דבר, לועגת בתוכה לידיעתו
את העולם ולחוסר ידיעתו אותה. כשעברו את אותה צומת , עשן
עלה מהמכונית השחורה ההיא והיא מוטלת בצד הדרך, הוא
חייך לעצמו בסיפוק, אומר לה שתיכף יעצרו למלא טופס הגרלה
כי הוא מרגיש ממוזל. היא שתקה נוגעת בבטנה ברוך
מרחמת על הילד שגדל ברחמה ללא ידיעתו.