נועם רוויל / מחשבות של עטלפים |
הלא רק הם יודעים,
על חרישת שדות בור בלילות
וחרישת מזימות על רציחות
ובת האיכר היפה,
מכורת שמש מגרשת רוחות נכאים,
מתחננת על טיפות חייה האחרונות,
באישונים של אלו המעופפים,
ניבטת תמונת זוועה של שקט,
קשירת פה כפות וקרסוליים,
צרחות לא נשמעות לאוזן,
נשמעות להם למפלצות,
עת נרמסים כל נעוריה
וכנפיהם ברוח בשמחה מתופפות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|