לפני כמה ימים ירדתי מהבית והחלטתי, להמנע מהעצות של המשטרה
ולטייל בפרדס שליד הבית שלי (יש שם הרבה ערבים). הלכתי ועצרתי
ליד איזה עץ, לקחתי את הכדור היומי והבחנתי שהיה שם כלב והוא
חירבן.
"עללאאא ווכאבר!!", שמעתי וראיתי עדר של ערבים,  רצים לעברי.
הסתובבית והתחלתי לרוץ, רצתי איזה 100 מטר והתחלתי להתעייף.
כמעט הגעתי לכביש, רק עוד כמה שיחים לעבור.
רצתי ורצתי וקפצתי ואז, טראח, נפלתי.
לא סתם נפלתי, אלא לתוך האדמה, בין השיחים, מין חור אופטי
קוסמי, הגעתי למקום שונה, הוא לא היה הבית, לא פ"ת, נראה כמו
... משהו אחר.

השעה כבר היתה 17:00, הלכתי שם, ניסתי להבין מה קורה, פתאום
ראיתי 7 דובונים, הם קראו לעצמם "דובוניי אכפת-לי". הייתי רעב,
חרמן, צמא דם ונקרופיל, לאחר שהתעסקתי קצת נשארו 4 דובים,
להפתעתי.
"דובי דובי"
"דובי טוב לב"
"דובי חרא של בנאדם"
"דובי שטרודל.קום"
הדובים התנהגו מוזר, לא ממש היה אכפת להם שחבריהם הלכו, הם
התחילו לדבר איתי.
"יש לך סיגריה ילד?", "לא"
"מה השעה...?", "אין שעון"
"בא לך...שוצי מוצי..בשיחים?..", "לא תודה.."
"אתה מתעניין באורז ומעדני חלב?..ארר", "לא, אתה?", "לא".
הרגשתי מוזר, הייתי דיי בטוח שהם רוצים להתחיל איתי..מזמן לא
התחילו איתי, אבל עדין, הם היו דובים אז נאלצתי לסרב.
המשכתי ללכת, "יללדדד...", זה היה הדוב המעצבן הכחול, הסתובבתי
והורדתי עליו ליחה, הוא חמק ממנה בתנועה סיבובית, אך לפתע, היה
בידיי מכשיר תת מקלע, טענתי ויריתי עליו, לצערי גם פגעתי
בדובים האחרים, מלא צמר וכותנה יצאה מהם, הם דיממו ומתו, חבל,
חמודים.

הלכתי והלכתי, פתאום ראיתי עמוד עץ, בעטתי בו (שיעמם נורא),
שמעתי צרחה, שקטה אבל מהודהדת. התקדמתי, בערך 4 ק"מ עד לסוף
העמוד, זה היה..פינקיו.
"אתה קיים?!", "כן"
"ועלא..איזה יופי..אני מעריץ שלך", "חתימות אח"כ.."
"רוצה לשמוע בדיחה?", "שלח..אבל בלי קשר לג'פטו..הוא גבר"
"..איך האדם גילה תאש..?", "איך?"
"עשית ביד!!!", "חה...ישן ישן, אבל נכון!"
"נכון?! לא ידעתי!", "כן, כן!"
...הזכרתי שאני פירומן?..שיעמם לי, הוצאתי מצית, קצת דלק
ושפכתי לאורך כל המוט, שהתגלה כהזין של פינקיו ולא האף. הוצאתי
מצית והדלקתי אותו, הוא צרח ורץ בסיבובים, נשרף לאט לאט, זה
היה יפה. לבסוף נשאר ממנו הר של אפר, נחמד להכנת עוגיות.

פגשתי את הרצל בדרך, לא יודע ממש מה הוא עשה שם, אבל שמעתי
סיפור ממישהו שהוא ובגין מחפשים אנשים לרצוח בלילה
ברחוב...כנראה שזה אמיתי.
"הרצל?", "כן, בני?"
"וועלא?! אתה הרצל!!", "באמת?!?!"
"כן!!!", "נכון"
"ישראל קמה, יש מלחמה!", "אני יודע...יש לי שם קזינו"
"מעניין", "מאוד!"
"איפה..ממ..בגין..?", "מי??!"
"בגין, הראש ממשלה..", "לא מכיר.."
"נו...הזה שאיתך בלילות ברחוב...", "אה...צ'ופי, כן,
הוא..נפל."
"נפל? איפה? איפה הוא?", "הוא מת"
"חבל..איש נחמד", "לא נורא, נקנה חדש".
הייתי נורא עייף והיו לי מלא שיעורים למחר, אפילו שקיבלתי כבר
תעודות, מעצבן, נורא.
"שמע..הרצל חביבי..אתה יודע אולי איך אני יוצא מהעולם
הזה?...", "למה לך לצאת?...טוב כאן.."
"כן..אני יודע..אבל יש לי שיעורים למחר ואם אני לא אעשה אני
אקבל עונש והכל..", "אה..וועלא...אז אולי אני אעזור לך?.."
"רעיון טוב..יש לי בהיסטוריה..עליך...תעזור לי..", "ברצון.."
..למזלי התיק של הבי"ס היה איתי וגם השיעורים..הבאתי להרצל
והוא עזר לי והיה טוב..
"תודה הרצל", "בבקשה,יום יום, אולי תשאר?."
"לא..", "למה?..מה רע פה?.."
"ממ...1.כולכם טיפשים, 2.כולכם מתים, 3.כולכם לא הגיונים, 4.
שמח, מעצבן"
"אה..צודק..יש נקודה בדבריך..", "גם..שיש לי שיעורים למחר..."
"טוב..נכון,לך לשלום, תחזור?"
"יום אחד, נראה, אני אנסה..", "אוקיי, תהנה...בשם תיאו'
והחברה.."

הלכתי והלכתי..פגשתי גוץ שעיר עם כובע של לימפ ביזקיט וגופית
טריקו.
"שלום גוץ שעיר", "שלום איש"
"אתה יודע מאיפה יוצאים הביתה?.",  "כן, אבל אני לא אגיד לך!",
"למה?", "כי לא בא לי יה מכוער!"
"טוב, אז אל תגיד לי, תגיד ליד שלי!", "אולי!".
"איפה היציאה?", שאלה היד שלי,  "שם, בפינה", "תודהלך גוץ שעיר
עם כובע אדום", "בבקשה, איש טיפש".
נתתי לו 5 לטמות וברחתי, הוא לא יכל לזוז, לא היו לו רגלים.
"אתה עוד תשלם על זה..", אמר בכעס.

הלכתי לשם, הגעתי וראיתי מן חור, אדמדם כזה, בוער..הייתי צריך
לקפוץ דרך זה.
קפצתי, הגעתי לפרדס, הייתי ממש עייף והלכתי לישון.
היה לי כאב ראש רציני בבוקר, בקושי קמתי והגעתי באיחור לבי"ס.
שיעור היסטוריה, זה כיף..אבל ארוך..
"נבדוק שיעורים חברה.", "אוקיי..." (אמרנו)
"...5 שאלות...השאלה הראשונה..איתי.."
"אממ...אין לי שיעורים, המורה.."
"למה?!?!?!?!?!"
"הרצל גנב לי אותם..."
"מאמינה לך..כן"
"נו..באמת..בואי תראי!"
"יאללה"
הלכנו לפרדס שוב ובזהירות קפצנו לחור.
הלכנו והלכנו, ראינו את כולם, את הרצל גם בסוף.
"נו..מה קורה איתך חברשלי?", שאלתי
"אהה..יופי..סבבה, אצלך?", אמר לי הרצל.
"שלום..תכיר את המורה שלי"
"אהלן, תראו..מה אתם אומרים.. יש לי משפט!"
"שדר.."
"אם תרצו, אין זו אגדה!", אמר בקול רם ונישא.
"יפה..יתפוס טוב בשוק משחות השיניים"
"כן..קולגייט", אמרה המורה
"טוב..עכשיו את מאמינה לי?", שאלתי את המורה
"כן..טוב..תגיש מחר תשיעורים!"
"יופי..בואי נחזור לכיתה.."
"לא.!"
"מה לא? בואי..צריך לחזור..כבר לילה!"
"לא, מסור ד"ש, אני נשארת להקים משפחה עם הגמד"
"טוב, אני לא אחזור, אני נגמל מהכדורים האלו"
"אני אמשיך", אמרה.