הלכתי עם חבריי בהפסקה בבי"ס וכל יום שראיתי אותה אני הרגשתי
יותר טוב. היא לא היתה כוסית או פרחה או משהו שקשור למין, היא
היתה סתם עוד ילדה יפה. נורא פחדתי שוב להכשל, שוב לפול, אז
פשוט החלטתי שאני יותר לא אראה טלויזיה, זה חרא. ואז ביום אחד,
ממש הרגשתי נפלא באותו יום בגלל שקיבלתי באיזה מבחן 96 והלכתי
לכיתה שלה, תפסתי שם איזה חבר שלי, יובל,  שמכיר את שנינו אבל
הוא לא ידע מה אני חושב ושאני רוצה אותה...

"ליאור, קוראים לה ליאור", הוא אמר.
נפעמתי, כי בדיוק שהוא אמר את זה היא נכנסה. לא שמה לב ממש
שדיברנו, היא רק אמרה סליחה, בקול רח ומלטף. הפרעתי לה בדרכה,
זזתי והיא המשיכה ללכת בחיוך, חייכתי אליה בחזרה. בינתיים יובל
הבין אותי, והוא התחיל לרמוז לי בעזרת תנועות ופרצופים,
צחקנו.
לבסוף, הוא אמר לי: "רוצה אולי את המספר שלה?"
היססתי, אבל לבסוף הסכמתי, לאחר שנגמר יום הלימודים, בקושי
שמתי לב לכל הכסאות שהמורה זרקה אבל הייתי ממש בעננים.

חזרתי הביתה, ישבתי, הסתכלתי על התקרה וחשבת... חשבתי לעצמי מה
אני אעשה עם ליאור, לא ידעתי אם להתקשר אליה או שוב דרך
האייסיקיו לבלבל לי ולה את השכל, קונפליקט קשה ביותר.
לבסוף יצאתי מהשירותים, שטפתי ידיים ונכנסתי לחדר עם שקית
במבה.
בעודי אוכל במבה ורואה פוקימון לקחתי את הטלפון האל-חוטי
והתחלתי באיטיות ללחוץ על המקשים לפי המספר של הטלפון שיובל
כתב לי במחברת ערבית. התקשרתי וחיכיתי, לבסוף ענו לי.

"הלו?", קול נעים ענה לי.
התחלתי לגמגם ולהתנשף אבל לבסוף התעשתי וביקשתי את ליאור.
"מדברת, מי זה?", היא שאלה;
אמרתי: "היי ליאור, מה שלומך? אני איתי, הזה שדיבר היום
בהפסקה עם יובל, שביקשת ממנו שיזוז.."
..."כן...אהה..אתה..מה נשמע?"
"אחלה,אמממ...,תראי, אולי אני בכיתה ט' וקצת גדול ואנחנו לא
משהו מכירים אבל אולי...בלי כל מה שאני
עושה..אולי..אולי...אולי.."
באותו זמן היא השתלטה על הקו ואמרה:"שניצא ביחד?!"
..."כן..",אמרתי בשקט.
"אני אשמח, זה יהיה סבבה!", היא אמרה שמחה,
"אז...נדבר מחר בבי"ס?", היא אמרה.
"כן, אני אבוא אליך..".  
השיחה הסתיימה והרגשתי נהדר, ממש הייתי גאה בעצמי.
הלכתי לישון, קמתי בערך ב7 ונכסתי לאינטרנט.
סיפרתי רק לקומץ מחבריי על מה שקרה באותו יום ביני לבין
ליאור.
לא כולם הכירו אותה לצערי אבל גם לא כלכך רציתי שידעו. לא היה
משהו מעניין באייסיקיו, עוד פעם לצערי רבתי עם טל ונטע,
התבדחתי עם אסף וקצת עזרתי לפלג ואייל...אבל המשכתי כרגיל.

קמתי בבוקר, השעון העיר אותי, הייתי כל-כך עייף עד שזרקתי עליו
נעל. השעון השתתק וחזרתי לישון. קמתי שוב ב8, הסתכלתי על השעון
בערוץ 1 בטלויזיה והופתעתי שהשעה היא 8,
"אני מתחיל ב8 ו20!!!", השתגעתי, אבל הייתי בסדר, ידעתי שזה
יהיה יום ארוך בכל מקרה.
לקחתי בגדים, התלבשתי, הסתדרתי וסידרתי ת'שיער, לקחתי תתיק
וירדתי מהבית.
חיכיתי  בתחנה לאוטובוס, עד שהוא בא כבר השעה היתה 8 ו20 דקות,

באוטובוס ראיתי חבר מהכיתה המקבילה שלי, הוא שאל אותי מתי
הטיול שאמור להיות היום.
"טיול?!?!?!, איזה טיול?!!" צרחתי והשתגעתי,
"טיול, אתה יודע, למוזיאון!", הייתי לחוץ בטירוף, הוצאתי את
היומן מהתיק ופתחתי באותו יום,
15 למרץ, "וואלה!, יש היום טיול, קיבינמט, זה מתחיל ב9 וחצי!"
"אוקיי!, תודה, איתי!", הוא אמר והלך לשבת בספסל האחורי עם
חבורת ערסים שעירים ומג'וברים. הגעתי לבי"ס בשעה 8:45, כולם
למדו בכיתות וידעתי ששיעור הבא כבר יוצאים, הייתי חייב לדבר עם
ליאור.
הלכתי לכיוון הכיתה שלה, דפקתי בדלת הכיתה, הם למדו תנ"ך באותו
זמן, אמרתי בטון בטוח וסמכותי למורה,
"שלום שלומית, המורה לספרות קוראת לליאור.", המורה סמכה עליי,
היא הייתה המחנכת שלי,
כאשר ליאור קמה ויצאה עם חיוך מוזר על הפנים מהכיתה, יובל
השתעל בשיעול מוזר בעודו אומר משהו שקשור במין, כולם צחקקו אבל
כבר היינו בחוץ.
"היי!, אתה יודע איפה קרן?..", היא שאלה אותי.
"אני לא ממש יודע, אבל היא לא קראה לך, אני הייתי צריך לדבר
איתך"
"איתי?!, אמרנו שנדבר בהפסקה לא?..."
"לא, אני בטיול היום, הייתי חייב לדבר איתך, אני כל הזמן חושב
עליך"
"וואי, אז מה קורה?..", היא אמרה בצחקוק קל.
"אממ..תראי..אז את רוצה אולי להפגש איתי לסרט ביום שישי?"
"אני אשמח, באמת.", היא אמרה בהתרגשות.
"יופי, אז ניפגש בכניסה לקולנוע ב9!"
"אוקיי...נפגש", חייכנו אחד לשני ונישקתי אותה בלחי,
ברחתי משם בעודה חולמת באוויר ונכנסת לכיתה.

יום שישי הגיע, הייתי כבר מוכן עם הבגדים הכי יפים שלי, עמלתי
על השיער שלי כמה שנים טובות וכבר האכלתי את הכלב.
ביקשתי מאחותי שתסיע אותי, היא שמחה לתת לי טרמפ קצר לקניון.
הגעתי ברבע ל9, בכניסה פגשתי כמה חברים שהיו ממש גאים בי שאני
יוצא עם מישהי, הם לא הפריעו לי והלכו לאיזה סרט אימה מטומטם.
ליאור יצאה מהאוטו בעוד אביה בוחן אותי, אמרתי לו שלום והוא
נסע דיי מרוצה, בטח חשב שאני נחמד ומנומס..
ליאור ממש היתה קורנת, ממש יפה, "את נראת ממש יופי!, במיוחד
השיער." ,
"אוי תודה, אתה נראה גם טוב"
ונתנה לי מין נשיקה של "ערב טוב" על הלחי.

אחרי שיצאנו מהסרט הלכנו וישבנו באיזה גן שצמוד לקניון, דיברנו
ודיברנו ודיברנו ואז התחלנו ללכת הביתה, היא גרה דיי קרוב אז
ליוותי אותה, בעודנו עוברים ליד כמה אנשים שאני מכיר, סימנתי
להם להתחפף מהדרך והם, להפתעתי...הלכו. הלכנו, החזקתי לה את
היד והרגשתי ממש נפלא, כמעט נשרפתי מבפנים. ואז פתאום היא נגעה
לי בלחי ואמרה;"אתה כלכך קר.."
פתאום היא עצרה והסתכלתי אליה, "מה קרה?", שאלתי,
היא התקרבה אליי וחיבקה אותי, "אני שמחה שאתה כאן איתי", היא
אמרה, ונכנסה לביתה והלכה לישון, חזרתי הביתה והייתי מאושר מכל
רגע שאני חי.

כבר חודש שאנחנו ביחד, הצלחתי לשמור את זה על אש קטנה, לא
נפתחתי יותר מדיי ולא חשבתי יותר מדיי על עצמי, יותר עליה- אבל
לא הראיתי לה את זה.
עמוק בפנים, בגלל אהבות אחרות שהיו לי ידעתי שמתישהו ימאס לה
ממני והיא תזרוק אותי לאשפתות, אבל החזקתי מעמד, החזקתי בעצמי,
יותר משהייתי רגיל, אבל היו לי אנשים שאהבו אותי ותמכו בי
לאורך כל הדרך.

יום אחד הלכתי עם חבר שלי מהבי"ס וראיתי את ליאור, אצתי להגיד
לה שלום אבל פתאום התקרב אליה בחור, אני חושב שמכיתה ט והתחיל
לפלרטט איתה.
אני הסתכלתי מהצד והיא היתה דיי במצב מוזר.
התקרבתי קצת מאחוריה (הוא לא ידע שאני חבר שלה) והתחלתי להקשיב
לה, היא צחקקה קצת וקפצה וסיפרה בדיחות ואז פתאום, הרגע הגיע
והוא שאל אותה: "רוצה אולי לצאת איתי מתישהו?"

לא דיברתי והתחלתי להתרחק מהמקום אבל אז חברי דחף אותי קדימה
בשביל לשמוע והיא אמרה דבר שאני לא אשכח לעולם;
"מצטער, אבל יש לי חבר פי 7 ממך, אני איתו ואהיה איתו"
חייכתי, שמחתי, בתנועה מוזרה פתאום הגעתי וננתי לה נישקה בלחי
ושאלתי אותה לשלומה, היא היתה שמחה שבאתי, כאילו שהצלתי אותה
מידי השטן או משהו, דיברנו ודיברנו בבי"ס והחלטנו שאנחנו נבוא
אליי ונראה סרט בוידאו לכבוד ה"חודש" שלנו.

הגיע יום שישי, אני הייתי מוכן, ההורים כבר היו בחוץ וגם
אחותי, אח שלי אצל הסבא וסבתא ואני מתרגש וקוצץ ציפורנים
משיגעון, פתאום אני שומע צילצול בדלת, אני רץ לדלת ושם אני
רואה...
צופים קטנים, הם מוכרים לי עוגיות, אני הופתעתי והתחלתי להתפקע
על הרצפה, "ממתי אתם מוכרים עוגיות?..כאן ישראל לא?..",
"חה-חה, החלטנו שאנחנו צריכים כסף לחשיש אז אנחנו מוכרים
דברים"(ילדים בני 9-10), הם אמרו בטון כעוס, טוב, אמרתי להם
וננתי להם שקל וטרקתי עליהם את הדלת.
אז נשמע עוד צילצול בדלת וכבר יכלתי להריח את הריח של הבושם
שלה וידעתי שזאת היא, הלכתי לדלת, סובבתי לאט את המפתח,
התנשפתי קלות, עשיתי בדיקה אחרונה לשיער שלי ו...

"שלום, איתי!", היא אמרה בשמחה ונתנה לי אגרוף בכתף כמו שהיא
אהבה לעשות (דיי כאב..),
עשיתי מין הצגה שכואב לי וכך גם נושקתי בלחי...הצעתי לה לשתות
ולאכול...
ואז הלכנו והתיישבנו מול הסרט, ראינו את "פורסט גאמפ" זה היה
הסרט האהוב עליה, גם אני די אהבתי אותו ואף בכיתי בפעם הראשונה
שראיתי אותו, לקראת האמצע של הסרט (הקטע של המלחמה)
היא נשענה וחיבקה אותי, היא דיברה רוב הסרט, כך שלא ממש שמתי
עליו, הסרט נגמר והלכנו לחדר שלי, שהיה מסודר לכבודה..

"קחי כיסא", אמרתי וישבתי על המיטה שלי, המחשב היה דלוק וניגן
שירים של "פרימוס" היא דיי שנאה את זה אז החלפתי ל"פרל ג'אם"
שהיה מקובל על שנינו.
המשכנו לדבר ואחרי איזה 10 דקות של שתיקה וחיוכים היא עברה
לשבת לידי על המיטה. ליטפתי את שיערה השטני, ואז היא הסתכלה
עליי. ישבנו אחד מול השני, החלון פתוח ורואים את שמיים, כוכבים
וירח מלא, קולות הצרצרים בקעו מהשיחים שליד הביתנים של הפועלים
התילאנדים (בטח במחבת) והטוסטוסים של הערסים מילאו את מלוא
הכביש.

"איתי?", היא שאלה בשביל לקבל מן תשומות לב.
חשבתי שהיא הולכת לזרוק אותי, להגיד שלעולם לא נפגש עוד, שאני
סתם לא שווה, שאכזבתי. "מה?" אמרתי בקול חלוש ואיטי.
"אתה אוהב אותי?" היא שאלה בפתאומיות.
הכל נעצר, לא הרגשתי דבר ולא דיברתי, הסתכלתי לה על העיניים
והתחלתי להגיד משהו אבל נבלמתי, אז פתאום אמרתי לה בקול חם
ונמוך,
"אני עוד אוהב אותך ליאור, אני עוד אוהב"
היא חייכה אליי והתקרבנו אחד לשני והתנשקנו, הרגשתי אותה קרוב
אליי, זה הייתה נשיקה אמיתית, "צרפתית" כמו שאומרים, של מספר
דקות שנראו כנצח, העננים התפזרו, השמש זרחה עליי, עליה. "אני
אוהב אותך ליאור", אמרתי במהירות ובשקט,
"הבנתי, נטפל בזה יום אחד", אמרה.

"נו..מה שלומך?", אמרתי לה בטלפון.
"אהה, אני בסדר..".
"נו..למה את כלכך קרה?",
"אני לא, אני בסדר, באמת!".
"אה...רוצה להפגש היום?".
"אני לא יודעת..",
"טוב..נדבר", סגרתי את הטלפון ופרשתי למיטה. התעוררתי בשעה
17:00 בערך, נאמר לי שליאור התקשרה פעמים כבר. התקשרתי אליה
וקבענו להפגש בגן ליד הבית שלה.
"היי..",
"כן, שלום", כל השיחות האלו.
דיברו במשך שעתים ואז היא דיברה יותר ברצינות.
"איתי..שמע..",
"אויי..ידעתי..נו...",
"מה?",
"לא משנה".
"טוב תראה..אני רוצה שניקח הפסקה..",
"מה?? למה?!",
"אני לא יכולה!!",
"טוב.". היא קמה והלכה במהירות לבית שלה, נשארתי שם יושב.
לאחר חצי שעה היא חזרה, בוכה,
"מתי אתה מתכוון ללכת?",
"עוד מעט.",
"אולי תפסיק להתעונן ותחזור לחיים הטובים שלך קצת?",
"טוב".

לאחר שעברו כמה שבועות גילית שהיא יוצאת עם מישהו, לא חבר שלי,
אבל מכר.  אני וליאור הסתכסכנו, יותר לא דיברנו, כלכך רציתי
לדבר איתה, אבל פשוט לא יכלתי. תמיד שדיברתי עם חברים שלי, מי
שנשאר לי וידע מה קרה עם מיה תמיד אמרו לי שכואב לה, שהיא
בלחץ, שהוא מלחיץ. רציתי לעזור, לדעת..אבל פשוט פחדתי מעצמי.
יום שני אחד הלכתי ברחוב, הייתי חייב להרגע בשמש, וגם איכשהו
לעשות ספורט. ראיתי את ליאור והחבר שלה באיזה גן. אני עמדתי
בפינה, ליד הכניסה, היא לא ראתה אותי. הם ישבו ודיברו, וצחקו
ואהבו, ולא יכלתי לעשות דבר. בדיוק שרציתי ללכת לכיוון הבית
ראית שהוא מנסה לנשק אותה, היא נתנה לו והם התנשקו להם שם, הוא
נגע בה והיא בו. הם נעמדו, "אני הולך לשתות", אמר החבר שלה.
"בסדר..מהר", אני שם עמדתי ליד הברזיות וניסיתי לעשות מן משחק
של כאילו אני בא. כשהוא ראה אותי הוא סימן לי לשלום,
"מהמצב?..",
"יופיופי..ראית השגת בחורה.."
"אהה..כן..אני מקווה להכניס אותה למיטה היום..אם אתה מבין"
"כן, טוב.. בהצלחה"

שמעתי על זה שהם קיימו יחסי מין, כאב לי ביותר, לא ידעתי מה
לעשות.
אני ממש רבתי עם כולם, חשבתי להתאבד, אבל פשוט לא הצלחתי.
לאחר כמה ימים גיליתי שהיא היתה פעם חברה של חבר שלי, אורי.
הוא גם נבגד על ידה, ידעתי שגם הוא היה מעוניין בה, אבל לא היה
לי מה לעזור לו, לא יכלתי בכלל לעזור לעצמי.
"אז..אתה עדין רוצה אותה?..", שאלתי את אורי.
"אני לא יודע..ממש לא, אני לא חושב.",
"אה, טוב..כנראה שטוב לך.".
"כן..תצודק..מה איתך? מה בינכם?",
"אני?.., אני עדין לא החלטתי, אולי אני מאוהב בה",
"אבל הוא זיין אותה...היא כבר לא בתולה..היא בגדה בך, עזוב
אותה! חצי שנה.".
עמדתי וחשבתי כמה דקות, "כמו כולם, לא?"