אני עדי / אנחנו, היא |
אנחנו כל כך עסוקים בלרצות אחרים
עד שלבסוף אנחנו לא מרצים אף אחד וגם לא את עצמנו.
אנחנו כל כך עסוקים במרדף אחר הזמן להספיק עוד, לעשות יותר
עד שלבסוף אנחנו לא עושים דבר.
אנחנו כל הזמן שואפים לעלות, להתקדם הלאה
עד שלבסוף אנחנו נשארים תקועים במקום בו היינו.
גם היא הייתה כזאת וייתכן שעדיין
אבל היא כבר לא מתאכזבת כמו בעבר,
היא כבר לא מתרגשת מכל דבר.
לאט, לאט יהיה מה שיהיה ומה שלא, לא
הזמן יעשה את שלו.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|