רוח קרה נכנסה אל החדר

היא כבר לא נושמת
עיניים עצומות וגוף לבן
אף אחד לא ידע
שהיא לא מושלמת.

זו אשמתך

נופחת נשמתה אל חלל אדיש

היא לידך
פוצצה מציאות אל תוך בועת תרחיש.

תני לדם לזרום
אל תנשימי אותה
זה כבר לא יעזור

לב מנופץ לרסיסים
אהבה מקודשת בדם
עיניים שכבר לא יראו יום
הגוף לנצח נרדם.

אתם שתקתם.
גם היא.

דממת מוות ממלמלת הספד מיותם
ילדת נצח התייאשה וחלפה מן העולם
אף אחד לא מדבר, אף אחד לא קם
רק את נשכבת ליד הגופה, שיהיה לה חם.

והנה היד הזו, הליטוף,
דמעה ממיסה קרח רגיש
בתנועת עובר כורכת עצמה סביבי
מנסה לגרום לי להרגיש

התלתלים שלה מדגדגים לי את קצה הסנטר
מתלבטת אם לחבק אותה או לוותר
כולם יושבים סביב, שחורים.
תנועות ידיים איטיות, בלי דיבורים.

הרטבת לי את כל החולצה בדמעות
גופי החיוור כבר אדום, נגיעות
ואת מנשקת אותי כאילו אין מחר
כאילו אני מתה, כאילו זה נגמר

אני רוצה לעוף מכאן
את הרבה יותר מדי בשבילי להתמודד
שיירת מלאכים לבנה לוקחת אותי
למקום בו אוכל, להתבודד.