הוא סיפר לי על שמירה שלו שם, כשעשה אבט"שים בטירונות. הוא
סיפר שהיה בוקר והיה קר. סיפר שהקור חדר לו מתחת למדים ולעור
ונכנס לו למחזור דם. סיפר שמלבד הקור התרחשה שם תופעת טבע שלא
ראה מעולם. לא היה שם צל במקום הזה. השמש האירה, לא חיממה
אמנם, הקפיאה אפשר לאמר מהתיאורים שלו - אבל האירה. ועדיין, לא
היה צל. כל העצמים עמדו ומסביבם שום-דבר.

ניסיתי לדמיין לי את זה בראש אז באותו יום כשדיברנו ולא
הצלחתי. ניסיתי לדמיין לי שטח ענקי מואר באלפי זרקורים שלא
מותירים מקום לצל ולא הצלחתי. נראה לי מופרך, עייפות של שמירה.
שש בבוקר, בן-אדם לא ישן שבוע, האור של השמש יכול פתאום לעשות
לו דברים. אמרתי לו את זה, לא התביישתי. אולי דמיינת, לחצתי
עליו, אמרתי לו שינסה טוב טוב להזכר. אבל הוא בשלו, לא היה
צל.

אחר-כך בלילה לפני שהלכתי לישון חיפשתי על זה קצת באינטרנט.
הגעתי לאתרים על עב"מים, לא מצאתי שום דבר על אור וצל. חשבתי
אולי בזווית מאד מסוימת של השמש. והוא מתעקש. אומר שמאז שראה
את זה, השתנו לו החיים. מספר שמאז אותה שמירה הוא כבר לא אותו
בן-אדם, שהשתנה לגמרי מבפנים. אמר שהיה כל-כך קר שם שהוא מרגיש
את זה עד עכשיו ברגליים. וזה משגע אותו, מעצבן אותו איך השמש
הייתה שם בדיוק מעליו, מסנוורת כמו אלוהים ולא חיממה. אמר שהם
חתכו הוא והיא. "בגלל זה בטח היא לא עשתה צל", זרקתי אז
בצחוק.והוא הסכים. שיגע אותי שהוא הסכים.

מאז אותו מקרה הוא באמת לא אותו בן-אדם. ואני הרבה יותר
אובייקטיבי. פעם הוא היה מצחיק יותר, היה חייכן.
היה מעיר הערות גסות על כל דבר. אני זוכר אותו בימים של
המסיבות מרקיד את כולם בצעקות, כמו איזה סמל משמעת על אקסטה.
מאז אותו שש בבוקר הוא בקושי צועק. ניסיתי לקחת אותו למסיבה
מאז, שישתחרר קצת, ינשום אוויר. הסלקטור לא הכניס כיסאות
גלגלים במועדון הזה. אחר-כך נהייה מאוחר והלכנו הביתה.
לפחות אני.