יודית שחר / אימא, |
כשחיפשתי אותך בבית החולים,
חשבתי שהגעתי לחדר ריק
כשמצאתי בין הסדינים
ראש לבן בקושי מציץ
ממיטת ברזל,
והתפלאתי ולא זכרתי
מתי גדלתי
ומתי קטנת.
זוכרת בימי שישי היינו
מטאטאות את החצר לשבת,
לימדת אותי לגרוף
עלים שנשרו מהשביל
ואיך יבבתי כשעקצה
הדבורה ושלפת פגיון צורב
מרגלי היחפה?
עכשיו אני מתרוצצת
במסדרונות שואלת
נתקלת במבטים שאומרים
אינני יכולה לשלוף ממך כלום,
אימא, אינני יכולה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|